וּבְמַעְגַּל הַקְּסָמִים, בַּגָּפְרִית מָשׁוּחַ, שָׁם יַעֲמֹד הַמֶּלֶךְ, לֹא לִבּוֹ יָנוּחַ.
וִיצוּרֵי עֲרָפֶל וּצְלָמִים נִשְׂעָרִים...אֶגְלֵי הַזֵּעָה עַל לֶחְיוֹ נִגָּרִים.
אַף רוּחוֹ בּוֹ רָפְתָה, גַּם נַפְשׁוֹ דּוֹאֶבֶת.
מַה יִּמַּס בּוֹ לִבּוֹ
וִינַבֵּא הַמָּוֶת.

צא.
צא לקרב בו אין סיכוי לנצח.
צא לקרב בו הוודאות היחידה היא מוות.
צא לקרב, כי עצם היציאה לקרב, היא הנצחון.
כמו שאו

סוף עידן הכוח בשירה העברית – התרשמויות ומחשבות משירת <mark>דוד אבידן</mark>

הייתי נער בן 17-18 והייתה זו תקופה אחרת כשאינטרנט ורשתות סלולר היו חלום רחוק כאשר ניפטר המשורר <mark>דוד אבידן</mark> ב11 במאי 1995 ומותו לווה בדיווח חצי לקוני ובדיון ציבורי מעט חפיפניקי – אז עוד הייתה השירה והמילה הכתובה רחוקה מעולמי ולא קראתי ספרי שירה אך מאז ניחקק שמו של <mark>דוד אבידן</mark> בזיכרוני – למרות שלא ידעתי עליו כמעט דבר – השירה הייתה רחוקה מ

אני צורך שירה כמו שפולניות אסליות צורכות סחוג, אבל הספרון הקטן והמעוצב במיטב גרפיקת מכונות הכתיבה של שלהי שנות השבעים הוא אחת מחוויות הקריאה הנהדרותש היו לי, ואחד הספרים היחידים שאני יכול לקרוא שוב ושוב בלי שההנאה תיפגם.
<mark>דוד אבידן</mark> הוא מן השפה ולחוץ אחד מעמודי התווך של השירה הישראלית, אבל למעשה הוא זנוח לחלוטין, ולמצוא יותר משלושה ספרים שלו זו משימה שיאה לקו עלילה ראשי עבור סרט מסדרת "שליחות קטלני

ספר הביכורים על <mark>דוד אבידן</mark> - אין מה לומר יותר, פיצוץ אדיר של כישרון ושפה חדשה ושונה לגמרי ששינתה את מראה השירה העברית. מרתק, מהמם, מדויק וקורע.

הספרון הנדיר מאוד "לא" (הערות וצופנים על בינצופנים ותקרינים) יצא במספר מוגבל של עותקים על ידי מוזיאון ישראל, ירושלים, בשנת 1969.
כותב <mark>אבידן</mark>:
"הפלישה מן החלל-החיצון לא תחל ברחבת-רוקפלר בניו-יורק או בכיכר-האדומה במוסקבה.
קרוב יותר לוודאי, שהיא תצא לפועל באמצעות מכשיר-לצילומיסמכים תוצרת-ישראל"
ובהמשך:
"געגוע הוא פעמיים גע.
גע, גע - ואחר כך גע, ואחר-כך: היעלם".
ואז:
"בענין וילהלם טל: גם התפוח חשו