“כשאתם מתלוננים על מצוקת הדיור בארץ, זכרו שלפעמים, מפאת מחסור במקום, בקיבוץ היה נהוג לשכן בחדר או אוהל שהקוצה לזוג אדם נוסף שכינויו היה 'פרימוס', עד שתפתר מצוקת הדיור וימצאו גם לו קורת גג. ההפרדה בין אותו פרימוס אומלל לבין הזוג נעשתה לרוב באמצעות סדין שחצץ בין מיטותיהם. אתם יכולים לשער לעצמכם אילו מצבים מביכים ואילו משולשי אהבה הסיטואציה הזו יכולה להוליד. בספר 'לילה אחרון' מתואר סיפור כזה, בין בני”
