את הספר הזה קיבלתי כהמלצה ממוכר בחנות ספרים יד שנייה. לקחתי שלושה-ארבעה ספרים שמצאו חן בעיני וביקשתי ממנו עוד שני ספרים.
"מה את אוהבת לקרוא?" שאל אותי.
"זה לא משנה. תן לי ספרים שאתה קראת ונהנית".
המוכר זרק מבט לספרים שכבר החלטתי לקחת ואחר כך סקר את הקיר העמוס שלפניו. הוא הוציא ספר דק.
"זה משהו שאהבתי", הושיט לי את הספר וגירד בראשו. "אבל אני לא בטוח אם את תאהבי".
זה היופי בספרים; גם כשאתה בוחר

מתי מהגר יפסיק להיות מהגר, ויהפוך לסתם אזרח? התשובה היא כנראה לעולם לא. הוא ימשיך להיות מהגר לעולם, וילדיו - סביר להניח - ימשיכו להיות בני מהגרים כל חייהם, למרות ששפת המקום - וגם מפת הרחובות - שגורה על פיהם ומוחם, והם מכירים את הכללים ויודעים מתי אסור להתלונן.

<mark>קוריישי</mark> כתב בספר הביכורים שלו סיפור בעל מאפיינים אוטוביוגרפיים על האנשים התלושים שמחליפים תרבותם בתרבות אחרת ומה זה עושה להם. כרים אמיר

על פניו זה ספר מאד פשוט. על פניו הוא אפילו קצת מצחיק. קורישי מספר בגוף ראשון על שנות ההתבגרות של נער ממוצא מעורב, הודי אנגלי, שגדל בלונדון של שנות השישים והשבעים. הוא נע בין הפרברים הדרומיים ללב העיר ובעיקר מתבונן, תוך שהוא שומר על מרחק רגשי, בבני המשפחה שלו, ההודים והאנגלים, ובסביבה שהם חיים בה.

אנגליה שהוא מתאר עוברת שינוי תרבותי וחברתי כשהיא נעה מהעידן הפרולטרי לקראת התאצ'ריזם הקפיטליסטי והל