"נטשנקה יקירתי, עשי משהו. הם יהרגו אותו. מהרי נטשנקה! רק את יכולה לעזור. כל התקוות שלנו תלויות בך." מקצה העולם, מהחשכה והאימה של חייה, אידה פטרובנה בכתה; היא לא יכלה לעצור בדמעותיה.
ואני מיהרתי.
...
דבר אחד ידעתי בביטחון: לא יכולתי ולא רציתי להתרגל לרעיון שנגזרו על טוליק ועלי שלוש עשרה שנים איומות של פרדה.
מי יודע מה יקרה לו בשלוש עשרה השנים האלה? הוא כבר בילה שנתיים בתא בודד. מה יכול להיות נו

ספר מהמם. הצצה מרגשת לחלק מההיסטוריה שלנו. סיפור שנגמר באמצע עם תקווה, ואנחנו היום יודעים את הסוף.