מוזר לכתוב על ספר זנוח שלא נכתבה עליו אף ביקורת באתר ואיש כמעט לא קרא. יש לי תחושה של גאולת הספר והסופר מן השיכחה. יחד עם זאת, מדובר בספר של <mark>מרטין איימיס</mark> ולא איזה סופר אנונימי. איימיס הוא סופר בריטי מצליח למדי בעולם, שרק ארבעה מספריו תורגמו לעברית ואף אחד מהם לא זכה לתהודה מרובה. הספר הנ"ל אף הגיע לרשימה הסופית של המועמדים לפרס בוקר-מאן הנחשב, אך לא זכה בפרס, ואולי בצדק.

אז מה יש לנו כאן?
ספר

<mark>מרטין איימיס</mark> הוא סופר בריטי. אבא שלו, גם איימיס, כתב כמה ספרים משעשעים שלפחות אחד מהם קראתי. התכוננתי למשהו כזה. שום דבר לא הכין אותי לגולאג הרוסי, ועוד בזמן שאני משרכת את דרכי בין מלחמה לשלום וכבר מעיינת בכריכה האחורית של עוד רוסי, דובלטוב.
גם מה הסיכוי שאני אאמין לו? זה כמו שיבוא איזה בן של איזה סטיריקן אמריקאי ויכתוב על השואה. טוב, לא חייבים אמריקאי, אפשר גם אנגלי. הרי איימיס גם כתב על השואה.