“על הכריכה תמונת ילדה בשמלת כתפיות לבנה, מצולמת מאחור, וברקע שמים בהירים. הדימיון לכריכת הספר "מקרים אבודים" בולט ביותר. גם נושאי הספרים - ילדים שנחטפים או נעלמים ומשאירים אחריהם תעלומה לא פתורה - דומים מאוד. עוד על הכריכה, נמצא הכיתוב "מאת מחברת רב המכר 'הצד האפל של האוקיינוס'". חבל רק שלא כתבו בפירוש שמדובר בספר המשך, ולא סתם ספר נוסף מאת אותה מחברת. אבל למעשה זאת לא בעיה גדולה. אפילו שלא זכרת”

“אני קורא את הספר והוא מעציב אותי ברמה שאיני יכול לתאר. אני יכול לתאר לכם את תחושת המועקה והמחנק כגוש בגרון החוסם לו את הוושט. כבר מספר ימים אני קורא לו את הספר הנוכחי , ואני מוצא עצמי עושה הפסקות כל מספר עמודים , וזאת עקב הצורך לעבד את הנמצא במוחי , ולעכל אותו , והעיכול קשה קשה לו.. הרגש פועם לו ומשתלט עליי ואז אני נעצר לי שוב ושוב. ולמרות כל העצירות התכופות משהו מכוון את ידיי לפתו”

“ברגע הראשון כשהבנתי שהספר הזה הוא ספר המשך התאכזבתי מאוד, אבל בכל זאות המשכתי לקרוא. אני שמחה שלא קראתי את הספר הראשון כי פשוט מהספר הזה מבינים בדיוק מה היה בראשון. העלילה מעניינת וחביבה אבל לא מעבר, מורגש שהספר קצת חוזר על עצמו . שוב חטיפה שוב מוצאים אותה.... קצת חסר טעם ומיותר.”

“אהבתי את הספר למרות שהכתיבה השתדלה להרוג אותו... הרעיון הכללי של הספר מדהים, הספר אינו מייפה את המציאות (אולי למעט בעמודים האחרונים) ומנסה ליצור פתרונות קסם דרמטיים אלא מתאר תהליך ארוך וכואב שעוברת המשפחה בעקבות חטיפתו של הבן. אליה וקוץ בה הכתיבה מסורבלת והעריכה גרועה והרעיונות לפעמים חוזרים על עצמם ומה שהכי הרס לי היה הסוף שהרגשתי שמתנגד לכל הרעיון הכללי שאהבתי - להביט במציאות וברגשות בעיני”

“על הכריכה תמונת ילדה בשמלת כתפיות לבנה, מצולמת מאחור, וברקע שמים בהירים. הדימיון לכריכת הספר "מקרים אבודים" בולט ביותר. גם נושאי הספרים - ילדים שנחטפים או נעלמים ומשאירים אחריהם תעלומה לא פתורה - דומים מאוד. עוד על הכריכה, נמצא הכיתוב "מאת מחברת רב המכר 'הצד האפל של האוקיינוס'". חבל רק שלא כתבו בפירוש שמדובר בספר המשך, ולא סתם ספר נוסף מאת אותה מחברת. אבל למעשה זאת לא בעיה גדולה. אפילו שלא זכרת”

“אני קורא את הספר והוא מעציב אותי ברמה שאיני יכול לתאר. אני יכול לתאר לכם את תחושת המועקה והמחנק כגוש בגרון החוסם לו את הוושט. כבר מספר ימים אני קורא לו את הספר הנוכחי , ואני מוצא עצמי עושה הפסקות כל מספר עמודים , וזאת עקב הצורך לעבד את הנמצא במוחי , ולעכל אותו , והעיכול קשה קשה לו.. הרגש פועם לו ומשתלט עליי ואז אני נעצר לי שוב ושוב. ולמרות כל העצירות התכופות משהו מכוון את ידיי לפתו”

“ברגע הראשון כשהבנתי שהספר הזה הוא ספר המשך התאכזבתי מאוד, אבל בכל זאות המשכתי לקרוא. אני שמחה שלא קראתי את הספר הראשון כי פשוט מהספר הזה מבינים בדיוק מה היה בראשון. העלילה מעניינת וחביבה אבל לא מעבר, מורגש שהספר קצת חוזר על עצמו . שוב חטיפה שוב מוצאים אותה.... קצת חסר טעם ומיותר.”

“אהבתי את הספר למרות שהכתיבה השתדלה להרוג אותו... הרעיון הכללי של הספר מדהים, הספר אינו מייפה את המציאות (אולי למעט בעמודים האחרונים) ומנסה ליצור פתרונות קסם דרמטיים אלא מתאר תהליך ארוך וכואב שעוברת המשפחה בעקבות חטיפתו של הבן. אליה וקוץ בה הכתיבה מסורבלת והעריכה גרועה והרעיונות לפעמים חוזרים על עצמם ומה שהכי הרס לי היה הסוף שהרגשתי שמתנגד לכל הרעיון הכללי שאהבתי - להביט במציאות וברגשות בעיני”