“אוחחח הרוקי, אוחחח מורקמי. שוב הצלחת לעבוד עלי. זה התחיל כספר רגיל לגמרי, אתם יודעים, כמו כל ספר: "ההיא גדלה שם, עשתה את זה, למדה שם. ההוא עובד פה, אוהב לעשות את זה ואת זה וכך הלאה"...ואני לטומי חשבתי שהנה יש סופ-סוף ספר של מורקמי שבו אף אחד לא נעלם ושום דבר לא מוזר...אבל אז בום, זה הופך לי מספר רגיל לחלוטין למשוואה מתמטית עם שלושה נעלמים. ושוב כל מה שנשאר זה להנות מהיכולת הנפלאה של מורקמי לתאר”

“בשבילי לקרוא סיפורים של חרוקי מורקמי זה כמו להביט בתמונה אבסטרקטית. אינני מבינה מה רצה האמן להגיד על ידי היצירה שלו, אבל יש פרץ תחושות וחוויות שונות שעוברות בי בעודי מביטה בתמונה. גם התחושות העוברות בי אינן בורורת, חלק התחושות באות לרגע קצר ומתפוגגות עוד לפני שהספקתי להבין מה הן. כמו זכרון ילדות שבאה לפעמים ונעלם כלא היה. האם הייתי רוצה לקרוא עוד מהסיפורים של חרוקי? לא בטוח. האם היה צריך לקרוא א”

“אוחחח הרוקי, אוחחח מורקמי. שוב הצלחת לעבוד עלי. זה התחיל כספר רגיל לגמרי, אתם יודעים, כמו כל ספר: "ההיא גדלה שם, עשתה את זה, למדה שם. ההוא עובד פה, אוהב לעשות את זה ואת זה וכך הלאה"...ואני לטומי חשבתי שהנה יש סופ-סוף ספר של מורקמי שבו אף אחד לא נעלם ושום דבר לא מוזר...אבל אז בום, זה הופך לי מספר רגיל לחלוטין למשוואה מתמטית עם שלושה נעלמים. ושוב כל מה שנשאר זה להנות מהיכולת הנפלאה של מורקמי לתאר”

“בשבילי לקרוא סיפורים של חרוקי מורקמי זה כמו להביט בתמונה אבסטרקטית. אינני מבינה מה רצה האמן להגיד על ידי היצירה שלו, אבל יש פרץ תחושות וחוויות שונות שעוברות בי בעודי מביטה בתמונה. גם התחושות העוברות בי אינן בורורת, חלק התחושות באות לרגע קצר ומתפוגגות עוד לפני שהספקתי להבין מה הן. כמו זכרון ילדות שבאה לפעמים ונעלם כלא היה. האם הייתי רוצה לקרוא עוד מהסיפורים של חרוקי? לא בטוח. האם היה צריך לקרוא א”