“אוחחח הרוקי, אוחחח מורקמי. שוב הצלחת לעבוד עלי.
זה התחיל כספר רגיל לגמרי, אתם יודעים, כמו כל ספר: "ההיא גדלה שם, עשתה את זה, למדה שם. ההוא עובד פה, אוהב לעשות את זה ואת זה וכך הלאה"...ואני לטומי חשבתי שהנה יש סופ-סוף ספר של מורקמי שבו אף אחד לא נעלם ושום דבר לא מוזר...אבל אז בום, זה הופך לי מספר רגיל לחלוטין למשוואה מתמטית עם שלושה נעלמים. ושוב כל מה שנשאר זה להנות מהיכולת הנפלאה של מורקמי לתאר”