ג

ג'ודית באטלר

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (26):
פמיניזם, נשים, מגדר, צריך לקרוא, ספרים שאני רוצה לקנות, מדף הספרים שלי, ספרים שצריך לקרוא, יותר מדי ספרים מעט מדי זמן-עיון, המדף הקווירי- פרוזה ותיאוריה, פמיניזם: התנועה הרדיקלית שטוענת שהאישה היא בת אדם, הגשם שלנו טרם בא, לקרוא, מעניין אותי, לקרוא ומהר, הנשים של החיים שלי, עיון, מיגדר - ספרים למכירה, מגדר, 1ג-סלון, ספרים שאני צריכה באוסף שלי, מגדר, עוד ...
1.
ג'ודית באטלר היא אחת הכותבות המרכזיות כיום בתחום של לימודי מיניות ומיגדר. המאמר המתפרסם כאן מציג בעיות מרכזיות הנוגעות להשלכות הפוליטיות והתיאורטיות של נטישת הזהות המינית, במיוחד דרך ההקשרים של פוליטיקה וזהות "קווירית". קטגוריית ה"קוויר" הפכה משם גנאי להומואים ולסביות לכינוי עצמי בעל משמעויות מחזקות, המפגינות את העוצמה של הקהילה להעניק משמעות אוטונומית וחיובית לקיום הומו - לסבי, כמו גם לחרוג מתווית של סטייה, חולי או עיקום. באטלר בוחנת דרך קטגוריה זו את מנגנוני הבניית הזהות ואת היחס בין זהות הטרוסקסואלית לזהות "קווירית"....

2.
בטענת אנטיגונה מגדירה ג'ודית באטלר מחדש את המורשת של אנטיגונה, מאירה את היבטיה המהפכניים ורותמת אותם לקידומן של מחשבת הפמיניזם ושל פוליטיקת מיניות רדיקלית. היא סוקרת פרשנויות קודמות של הוגים כגון הגל, לאקאן ואיריגארי, ועל רקע זה ממשיגה מחדש את הטאבו על העריות ופותחת את מושג השארות לאפשרויות של שינוי חברתי. אנטיגונה, בתו של אדיפוס והמורדת הנודעת ממחזהו של סופוקלס, כבר הייתה למופת של התרסה פמיניסטית - אבל באטלר מנסה לברר אם המרד שלה הצליח לחמוק מפגיעתן הרעה של צורות הכוח שנגדן יצאה. בפרשנותה החדשה מתגלה אנטיגונה כדמות אמביוולנטיות, מאחר שמעשה ההתנגדות שלה מביא למותה. בפועלה, המסכן הכל, היא מצביעה על כך שהשארות הנורמטיבית קובעת איזה סוגי חיים ייחשבו ככאלה שאפשר וראוי לחיותם. באטלר מבררת אם שינויו של מבנה השארות הנורמטיבי היה מאפשר את חייה של אנטיגונה. היא שואלת מה היה קורה אילו במקום אדיפוס הייתה הפסיכואנליזה בוחרת באנטיגונה - הסובייקט ה"פוסט - אדיפלי" - כנקודת המוצא שלה. אם חושבים מחדש את הטאבו על העריות ואת הדרמה האדיפלית באופן שאינו מכתיב את הפתרון ההטרוסקסואלי, אילו צורות שארות חדשות עשויות לזכות בהכרה? המעשה של אנטיגונה מושווה למאבק שמנהלים כיום אלה החיים במסגרות שארות שטרם הוכרו כראויות, ומדגים כיצד מסגרות התרבות הקיימות מונעות מאתנו לראות נכוחה את מושגי החירות המינית והפעולה הפוליטית. ג'ודית באטלר היא פרופסור לרטוריקה וספרות השוואתית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי; מרבה לפרסם בסוגיות של פילוסופיה קונטיננטלית, תיאוריה פמיניסטית ולימודי מגדר ומיניות. מבין חיבוריה: Power, of Life Psychic The Trouble, Gender Desire, f0 Subjects Matter that Bodies Speech, ;Excitable ראה אור בעברית: קוויר באופן ביקורתי, הוצאת רסלינג, 2001....

3.
בספר טענת אנטיגונה מגדירה ג´ודית באטלר מחדש את המורשת של אנטיגונה, מאירה את היבטיה המהפכניים ורותמת אותם לקידומן של מחשבת הפמיניזם ושל פוליטיקת מיניות רדיקלית. היא סוקרת פרשנויות קודמות של הוגים כגון הגל, לאקאן ואיריגארי, ועל רקע זה ממשיגה מחדש את הטאבו על העריות ופותחת את מושג השארות לאפשרויות של שינוי חברתי. אנטיגונה, בתו של אדיפוס והמורדת הנודעת ממחזהו של סופוקלס, כבר הייתה למופת של התרסה פמיניסטית – אבל באטלר מנסה לברר אם המרד שלה הצליח לחמוק מפגיעתן הרעה של צורות הכוח שנגדן יצאה. בפרשנותה החדשה מתגלה אנטיגונה כדמות אמביוולנטיות, מאחר שמעשה ההתנגדות שלה מביא למותה. בפועלה, המסכן הכול, היא מצביעה על כך שהשארות הנורמטיבית קובעת איזה סוגי חיים ייחשבו ככאלה שאפשר וראוי לחיותם. באטלר מבררת אם שינויו של מבנה השארות הנורמטיבי היה מאפשר את חייה של אנטיגונה. היא שואלת מה היה קורה אילו במקום אדיפוס הייתה הפסיכואנליזה בוחרת באנטיגונה – הסובייקט ה"פוסט-אדיפלי" – כנקודת המוצא שלה. אם חושבים מחדש את הטאבו על העריות ואת הדרמה האדיפלית באופן שאינו מכתיב את הפתרון ההטרוסקסואלי, אילו צורות שארות חדשות עשויות לזכות בהכרה? המעשה של אנטיגונה מושווה למאבק שמנהלים כיום אלה החיים במסגרות שארות שטרם הוכרו כראויות, ומדגים כיצד מסגרות התרבות הקיימות מונעות מאתנו לראות נכוחה את מושגי החירות המינית והפעולה הפוליטית. ג´ודית באטלר היא פרופסור לרטוריקה וספרות השוואתית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי; מרבה לפרסם בסוגיות של פילוסופיה קונטיננטלית, תיאוריה פמיניסטית ולימודי מגדר ומיניות. מבין חיבוריה: Subjects of Desire, Gender Trouble, The Psychic Life of Power, Excitable Speech, Bodies that Matter; ראה אור בעברית "קוויר באופן ביקורתי", הוצאת רסלינג, 2001. לספר מצורפת אחרית דבר מקיפה מאת ד"ר מירי רוזמרין....


באטלר מצטרפת למסורת הפוקויאנית של תפיסת השפה כמכשיר של הכלה והדרה, של יצירת כח ויצירת מציאות. טענתה היא כי אין קטגוריות "טבעיות" אלא שה"אני... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מאוד לא פשוט לקריאה, לא כל כך בגלל תוכנו כמו בגלל סגנונו. למעשה מדובר במאמר די קצר, אשר נכרך בנדיבות ונוסף לו פתח-דבר של המתרגמת. זהו מא... המשך לקרוא





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ