קרול גיליגן, פרופ' באוניברסיטת הרווארד, נותנת כאן ביטוי לאני - מאמין שלה על מקומה של האשה בתיאוריה ההתפתחותית. היא טוענת שהתיאוריה הפסיכולוגית שהייתה מקובלת לא ירדה לדעתן של הנשים, לא הבינה את מניעיהן ומחויבותן המוסרית ולא ראתה את זווית ההסתכלות המיוחדת שלהן על הדברים החשובים בחיים. התיאוריות ההתפתחותיות, טוענת גיליגן, נבנו על סמך תצפיות שנעשו רובן ככולן על חיי גברים, והם גם שפירשו אותן; כך התעוותה התמונה האמיתית. מדבריה : "בבגרות המוקדמת, כאשר הזהות העצמית והאינטימיות חוברות יחדיו בדילמות של מחוייבויות מתנגשות, נחשף הקשר שבין העצמי לאחר. העובדה שגברים ונשים חווים את הקשר הזה בצורה שונה, היא נושא קבוע בספרות על ההתפתחות האנושית ואף עולה מן המחקר שלי. הקול הגברי והקול הנשי מדברים על חשיבותן של אמיתות שונות, החל מדינמיקה שונה של היפרדות והתקשרות בעיצוב הזהות המינית, וכלה בהבדל בזהות ובאינטימיות המאפיינות את ההתנסויות בגיל ההתבגרות. הקול הגברי - מדבר על תפקיד ההיפרדות, כמגדירה ומחזקת את העצמי. הקול הנשי - על התהליך הנמשך של ההתקשרות שבורא ומקיים את הקהילה האנושית. כיוון שההתפתחות האנושית בנויה על המתח הדיאלקטי שבדו - שיח הזה, השתיקה של הנשים בסיפור ההתפתחות הבוגרת מסלפת את תפיסת שלביה של ההתפתחות הזו וסדר הופעתם. אני מבקשת להשלים את חלקי הטקסט החסר של ההתפתחות הנשית, על - פי הדרך שבה מתארות הנשים את עצמן ואת תפיסתן המוסרית בראשית שנות ההתבגרות".