אדלברט שטיפטר נולד ב-1805 בעיירה אוֹברפּלן שבבוהמיה הדרומית. בגיל 13 נשלח ללמוד בבית-אולפנא של נזירים בנדיקטינים באוסטריה העילית ששם למד לצייר, וב-1826 עבר לווינה כדי ללמוד משפטים, מתמטיקה, פיזיקה ואסטרונומיה. ב-1828 הוא התאהב בפרנציסקה גרייפל אך כעבור חמש שנים של יחסים ביניהם אסרו עליה הוריה להמשיך להתראות אתו. שטיפטר חווה אהבה נכזבת שלא התגבר עליה מעולם. ב-1835 הוא התארס עם עמליה הוֹמאופּט וב-1837 התחתן איתה, אך השניים היו חשוכי ילדים ונישואיהם היו אומללים. בווינה התפרנס שטיפטר מהוראה פרטית בבית האצולה הגבוהה, והתרועע עם אינטלקטואלים כגון פרנץ גרילפרזר ויוזף פון אייכנדורף ומוזיקאים כגון רוברט וקלרה שומאן. בשנת 1848 הוא עבר להתגורר בעיר לינץ ומונה מפקח על בתי-הספר לעם באוסטריה העילית. ואולם, בשנת 1863 החלה בריאותו הפיזית והנפשית להידרדר וב-1867 חלה בשחמת ולקה בדיכאון שהובילו אותו בסופו של דבר, ב-25 בינואר 1868, לשסף את גרונו שלו. כעבור יומיים הוא מת. שטיפטר נחשב לאחד הסופרים החשובים בשפה הגרמנית של המאה ה-19; הוא כתב רומנים ונובלות כגון "עובדיה"(1842) הוצאת תרמיל, 1973, "ויטיקו" (1867), ו"שלהי הקיץ" (1857).
