“חתול במלחמה
ספרתי לגיסי על חתול הרחוב שלנו, שכבר שנים ממתין לנו על מנת שנתן לו אוכל. הוא שמע בקשב את הסיפור ואמר בסופו, אני רוצה לספר לך על החתול שלנו מחניתה, הוא נשאר מאחור, בטרטוריה שלו, בישוב שפונה מתושביו. מדי פעם חברי כיתת הכוננות מפזרים אוכל לחתולים, ובחלק מהזמן הוא מסתדר לבד.
לעתים אני עולה לבדוק את הבית שלנו שהשארתי מאחור, ממשיך לספר גיסי, החתול שלנו שמזהה את קול המכונית מגיע הביתה, עם עוד חמישה חתולים שעוזרים אחד לשני, לשרוד את המצוקה. אני נותן לו ולחבריו לאכול, ואז אנחנו נכנסים לבית, הוא כמובן מצפה לליטוף, אחר כך הוא רובץ על ריצפת הסלון, פשוט מבקש לשהות יחד איתי, עד ששוב אני נפרד ממנו, מהחתול שמתמודד עם קולות המלחמה ואיימת הרקטות הנופלות על הישוב...
בימים אלה, שאפילו לחתולים קשה...מצאתי בספריה השכונתית, ספר שעזר לי לעביר את הימים הקשים, בסיפור על חתולי רחוב, שהוא בעצם ספור על חמלה ותבונה כנחמה בעולם נטול תכונות אלה.
רפאלה בילסקי, חתולאית (מאכילת חתולי רחוב), בספרה, חתולי הרחוב שלי, כתבה על החתולים הרבים בהם היא טיפלה, בספר צנוע שאין בו שום עלילה, אלא רק תיאורי חתולים ויחסם המיוחד שלה אליהם.
תמיד חשבתי שאני מכיר חתולים, מסתבר שאני ממש לא יודע הרבה על אופיים החידתי, נושא מרתק שבילסקי הצליחה לקלוט מנקודת המבט הרגישה והחומלת שלה לחתולי הרחוב.
אחד מהתיאורים המפתיעים בספר, הוא העובדה שיש חתולים אלטרואיסטים, כאלה שלא פועלים ממנעים אנוכיים, כמו החתול נוני שלה, שהיה חתול עקשן, אך כזה שלא רק התעקש עבור עצמו, אלא, גם עבור גורים חסרי ישע, שהיו זקוקים לשמירה בעת אכילתם ליד הצלחת הקבוצתית, בכדי שחתול בוגר לא יעיף אותם מהמזון.
העובדה המפתיעה היא, שהגורים הצעירים הבינו שיש חתול שעוזר להם והם נהגו מידי פעם להזעיק את נוני. מה שמלמד גם על תקשורת מפותחת בקרב החתולים. אך נוני לא היה קופץ לעזור מיד, אלא עושה הערכת מצב. במקרים שהוא חשב שעל החתולים ללמוד ולהתמודד, הוא הביט מהצד לאופן שבו הם מסתדרים לבד. מה יצא לו מזה, לבטח ישאלו הציניים שביננו?
לנוני הייתה תודעה ציבורית מפותחת, והוא אף שאף להיות מנהיג הלהקה (יש כזה בקרב חתולי הרחוב), אך ללהקה היה מנהיג וותיק ומנוסה, שהצליח באלימות לסלק כל חתול שאיים על שלטונו, שלו מספר פריבילגיות, כמו הזכות להזדווג עם החתולות. הזכרים האחרים היו מפתים את החתולה באמצעות מחולות ייחום קולניים. שהיה מגיע רגע ההזדווגות, הם היו מפנים את השטח למנהיג הלהקה שהיה מזדווג עם החתולה. לאחר שסיים את תפקידו, מנהיג הלהקה אפשר לחתולים האחרים להזדווג עם החתולה, אך לצורך כך הם קיימו קרבות קשים בכדי לזכות בזכות זאת (הפרד ומשול).
מה עשה נוני, שהיו לו שאיפות אחרות שחרגו מעבר לצפייה להיות חתול חימום?
נוני בקש להיות סגנו של המנהיג. כן, יש דבר כזה, ולא רק זמיר, מתל אביב המציא את פטנט הסגן למנהיג הוותיק. הוא פשוט עמד לצידו, בשלב החימום של החתולים האחרים, וכאשר המנהיג סיים את ההזדווגות, נוני היה השני. האם היה זה וייתור גדול של המנהיג, לא בהכרח, משום שהמנהיג קיים מונוגמיה עם בת זוג אחת בצורה ממושכת ומופגנת, ולא פעם הוא יצא עם בת זוגתו לסיורים ממושכים בנופים אחרים, ואז נוני, כמובן מאליו הפך למנהיג הלהקה.
הספר של בילסקי, מלא בסיפורים מפתיעים ומעניינים על חתולים, שמענקים לנו נקודת מבט לאופן בו החתולים מנסים לשרוד, בימים חמים ולוהטים, בימים קפואים וגשומים, במחלות, ומסכנת חציית הכבישים, או את אכזריות בני האדם. סיפור על חוכמה חתולית ועל חמלה והתבוננות רגישה של אישה אחת, על חיה נפלאה שחייה לידנו ממש קרוב.”
