דן-בניה סרי

דן-בניה סרי

סופר

כוחו הספרותי של דן בניה סרי, המספרים המשוכללים ביותר הכותבים היום, רק הולך ומתעדן עם השנים, ופורש לפני הקורא מחוזות חדשים.

חתונה בוכרית הוא ספרו החמישי של דן-בניה סרי. קדמו לו הספרים "עוגיות המלח של סבתא סולטנה", "ציפורי צל", "מישאל" ו דגים מתים ביפו.

מזה שנים מוביל דן בניה סרי סיורים בירושלים שהנודע בהם הוא סיור סליחות לילי וקסום בשכונת הבוכרים ושכונת התימנים. באמצעות סיפורי המעשים חושף דן בניה סרי את השומעים אל הרוח היהודית האצילה שבזכותה נפתח לנו שער בעת נעילת שער.


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (76):
עוד אקרא, רשימה, רוצה לקרוא, הנבחרת:על כל עשרה-1, ספרים לקריאה, הספרייה העברית בברלין, לקרוא, ממתינים על המדף, אקרא, ספרים שיש להם סרט - ישראלי, ספרים שזוכרים, קראתי בעברית, ספרים שאהבתי במיוחד, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי, עומדים בתור-אצלי על המדף, אמנות ההקשבה לפעימות הלב, ספרים שבא לי לקרוא, מקראות, עוד ...
1.
כלה הנכנסת לחופתה בורה כתינוקת, וחתן שאינו מבחין בין ימינו לשמאלו, הם גיבוריו של רומאן קצר זה, הכתוב בסגנון בארוקי. סיפור פשוט לכאורה, בשכונה ירושלמית אופיינית, המתגלה עד מהרה כעולם מוזר, שפועלת בו, כמעט בלי הפרעה, חוקיות מעוותת ומסוייטת. `עוגיות המלח` ראה אור לראשונה ב1980-, זכה ב``פרס ניומן`` ואזל מיד עם הופעתו. כעת, במסגרת ``הספריה``, הוא רואה אור מחדש במהדורה מורחבת ומתוקנת.מדברי הביקורת על כתיבתו של דן בניה סרי:כתיבתה מסוגננת על עולם פרוורטי, שהפכה את הפרוורסיה לגילוי של מעמקים. זו סופר, שעולמם של בני עדות המזרח משמ חומר ליצירותיו, בלא שהוא נעשה לרגע מה שמכנים כיום סופר עדתי. העדה כאן היא חומר ביד היוצר, היורד באמצעותה למעמקים של המין, המוות, התסכול והבדידות הנוראה של האדם, הסגור ב-ד` אמות של עולם חסר תקשורת, ושהיו בהווה הם גלגול של חיי אבותיו... גילוי ועדות לכך, שלסיפורת העברית היתה עדנה...גרשון שקד``תגלית השנה``. אחד ההישגים הלשוניים הוודאיים והיותר מרשימים של הספרות העברית בשנים האחרונות - שילוב כמעט בלתי אפשרי שללשון דיבור פשוטה מאוד, ואפילו פרימיטיווית, עם עושר לשוני מדהים של עברית ספרותית מאוד ושורשית מאוד, המודעת יפה לכל מקורותיה, עתיקים כחדשים. כל אלה מותכים כאן למקשה אורגאנית אחת, שעם כל ``אי אפשרותה`` היא משכנעת להפליא.נילי מירסקיצריך לומר זאת פשוט: זה יפה עד מאד. כשאתה נתקל פתאום ביופי כזה, אתה נזכר כמה אתה זקוק לו... כוח הבעתי בלתי רגיל, הנוגע בדרך אמיצה בפגום, במכוער ובנורא. דרך אמיצה זו היא המאפשרת את ההתרוממות, את היכולת לגבש יצירת אמנות שהיא יפה עד מאוד. הישגו של סרי בולט מאוד בנופה של הסיפורת החדשה, בתואם הנדיר שבא בין אמנות הסיפור לבין המתואר המובע בה. בעובדה, שכל דבר ביצירתו, כל תג שבה, כל זווית וכל עניין, קשורים במשמעות ונושאים אותה...אריאל הירשפלד...

2.
בנובלה "חתונה בוכרית" נעתר גבר צעיר לבקשת אביו להינשא לאשיה כעורה כדי לפרוע חוב שהוא חב לאביה, אולם אינו מספר לאיש מבני משפחתו שהמניע להחלטתו הוא אישה אחרת, אהובתו האמיתית. ב"פסלים פרסיים" נהפכים חיי הנישואים של רינה וניסן להתגוששות יומיומית ואכזרית בשל סירובה של רינה להביא ילד לעולם. ב"הכנות לאביב" נוסע גבר צעיר לבקר את בת זוגו כבדת המשקל ומסתבך בפרשת אהבים קצרה עם שכנתו לספסל באוטובוס. כוחו הספרותי של דן בניה-סרי, מן המספרים המשוכללים ביותר הכותבים היום, רק הולך ומתעדן עם השנים, ופורש לפני הקורא מחוזות חדשים. מתחת לשלוש הנובלות מצוי הר געש של יצרים ודרמה כבר מראשיתן, אולם ההתפרצות מושעית עד לסופן, כאשר הדמויות נוקטות פעולה המכריעה את גורלן. קדמו לספר: "עוגיות המלח של סבתא סולטנה", "ציפורי צל", "מישאל" ו"דגים מתים ביפו"....

3.
ארטור, הרומן החדש של בן-בניה סרי, הוא סיפורה של משפחה ספרדית ירושלמית בתקופת המנדט, הנקרעת בחיפושים נואשים אחר חום ואהבה. אם מטורפת, המבקשת אחר מאהבה ההזוי, "מלח" אנגלי יפה תואר; אבל אומלל, כמעט גמד, הנלחם על אהבת אשתו; ושני ילדיהם הגדלים בצחיחות רגשית נוראה. וגם: הסב, אבי האב, דמות עריצה ומגוחכת כאחת, ואשתו, הסבתא, המנסה בחוכמת חיים עממית לשמור על שלמותה של משפחתה. ארטור הוא גם קינה על שקיעתה של שכונה ירושלמית ציורית, ותפילת אשכבה לתקופת הילדות. בלשון כואבת, פעמים צורבת, ועם זאת מנומרת ברסיסי חסד והומור, מתאר סרי מחוז קיום שאמנם אפשר לסמן אותו במפה, אבל הוא מיתולוגי מעיקרו. מקום שנוצר מחלומות ומסיוטים, ששוררות בו עניות מנוולת ובעיקר בורות, המשתקפת בהבנה משובשת של סדרי אישות, חברה ועולם בשל פרשנות מעוותת (יצירתית להפליא) של סיפורי המקרא. ארטור הוא אולי בראש ובראשונה סיפור התבגרות פצוע. סיפור ניסיונותיהם של שני אחים, המופרדים זה מזה, להיחלץ מסבך ילדותם, לפרוש כנפיים ולעוף - בעיקר באמצעות המפגש עם "העולם האחר": העולם המואר, הנאור, רב-החסד, לפחות למראית העין, שאותו מסמנות הדמויות האשכנזיות בסיפור, ובראשן הילד ארטור. ארטור הוא ספרו השביעי של דן-בניה סרי והאמיץ והמרשים מכולם. כאן הגיעה ההתמודדות שלו עם העולם שבו צמח ועם עצמו לשיא עידונה ושכלולה, דקותה ודיוקה. נרקם כאן איזון חד־פעמי בין שתי דרכי ההתבוננות העיקריות שלו בעבר: נוסטלגית, גדושת ערגה ופאתוס, מזה, וגלוית עיניים וחסרת רחמים, עד כדי התאכזרות עצמית, מזה. ארטור, פסגת יצירתו של דן-בניה סרי, נוצר במהלך שלושים שנים. הוא נכתב, הוכנס למגירה, תוקן, שוכלל, הוכנס שוב למגירה, וחוזר חלילה, עד שראה אור עולם. בהקשר זה אפשר לומר שמכמה וכמה בחינות כל הספרים של דן-בניה סרי שראו אור עד כה, הם בבחינת טיוטות, נוסחים מוקדמים של המאבק של הסופר עם ארטור....

4.
בעל חנות סדקית קטנה שנשותיו מוצאות את מותן בדרכים מסתוריות; נערה המשמשת עדה אילמת לעיוותיהם המיניים של בני משפחתה; פקיד אפור המשוכנע שאשתו מנסה להרעיל אותו - אלה הם כמה מן ה``גיבורים`` בקובץ הנובלות החדש של דן סרי, שהחל לפלס לו נתיב משלו ב``עוגיות המלח של סבתא סולטנה`` (תשמ``א).לקורא ב``ציפורי צל`` צפויה בראש וראשונה חוויה תרבותית מוזרה ומביכה. ספר זה, שענינו לכאורה שכונה ירושלמית אופיינית של בני עדות המזרח על רקע הווי החיים של ראשית שנות הארבעים, גדוש באירועים מוזרים, בשבירות טאבו ובאמונות טפלות. העולם שיצר סרי מונע בכוח איזו חוקיות ``עדתית שכונתית`` מוזרה, התופסת את מקומן של אמות מידה חברתיות מקובלות ופסיכולוגיזם מערבי ותובעת מן הקורא מאמץ רגשי ואינטלקטואלי ניכר. משהו מאיכותו המיוחדת של הספר עולה, אולי מן הקטע הבא, הפותח את אחת הנובלות: ``גם אחרי מותה לא חדלה רג`ינה מנסורה לצמוח, ואפילו שהביאו אצלה את הרופא האשכנזי והקיש בכפות על מצחה עדיין הוסיפה אותה אצבע לזוע. אמת שכבר היו דברים מעולם, וברג`ינה לא כל שכן. ואולם משבאו שתי המטהרות והחלו רוחצות אותה, קמה עליהן אותה אצבע והניפה אותן בבהלה``.דמותה של רגי`נה מנסורה החיה המתה משמשת בנובלה הנושאת את שמה מין מראה מעוותת שמשתקפים בה כמיהותיהם, חלומותיהם וסיוטיהם של בני משפחתה וכן אירועים אופייניים מעולמם של בני ``הקהילה`` המתוארת: עולם זה צומח כמדומה ממציאות נמוכה ומכוערת ועם זאת גם מתראה - באורח פלא - בעולם חיוני וססגוני.לקורא ב``ציפורי צל`` צפויה חוויה מיוחדת גם בשל סגנונו, השואב את כוחו מרבדים שונים של הלשון הכתובה והלשון המדוברת. סגנון זה משרת יפה את העולם של סרי, עולם תמים גרוטסקי, מעורר אימה ומעלה גיחוך....

5.
בארבעה-עשר סיפורים המשלבים בדיון ומציאות, דן-בניה סרי חוזר אל בית הוריו, אל רגעי האושר והכאב של ילדותו, שמהם צמחו עולמו הספרותי וסגנונו המוכרים והאהובים. בנדיבות ובחמלה, אך גם במבט חד וביקורתי, סרי מתבונן בשכונת ילדותו ובאנשים שהתגוררו בה, נפרד מהם ובו בזמן מצליח להחיות את עולמם הצבעוני ואת לשונם הססגונית. "אינני בא אל שכונת ילדותי כהיסטריון, ובוודאי לא כמי שמנסה לכתוב את תולדותיה. כל שיש לי משכונת חסד זו צפון בתוך ליבי, מאיר וזוהר מאותן תמונות ילדות חמות שנשתמרו בי מימים חוקים. "אל תמונות אלו שב אני עתה ברחמים. אל הבתים הסמטאות, האנשים. אל אותם ריחות וניגונים, שלל סוחף של מראות קסומים, מראות שלב נרגש ואוהב מנסה, בספק ייאוש, לגלות מתוכם את חיבוקם האחרון של ההולכים. "ומבעד להמיית געגועיו של ילד, שאפשר שלא בגר בי מעולם, שב אני לאסוף את רסיסי ילדותי מבעד לתכריכיהם של המתים האהובים שלי." אדם שב אל ביתו הוא ספרו השישי של דן בניה סרי, מחבר "עוגיות המלח של סבתא סולטנה", "ציפורי צל" ו"חתונה בוכרית". כל ספריו הקודמים היו לרבי-מכר וזכו לשבחי הביקורת. ...

6.
שתי נובלות חדשות של דן - בניה טרי מכונסות בקובץ דגים מתים ביפו. חייט מאיזמיר הנושא סוד אפל נוחת בנמל יפו, למסור צרור מכתבים לאישה בירושלים שאיננו מכיר, ארוחה משפחתית, עסקית לכאורה, מעלה על פני השטח מסכת יחסים קשה וכואבת שמנהלת בחורה מאוהבת עם הוריה ועם עמית לעבודה. שתי הנובלות של סרי נקראות תחילה כקומדיות קלילות של טעויות המתוזמנות בדיוק רב. אך ככל שמתקדמים בקריאתן מתברר כי האווירה הקלילה צופנת מעמקים אנושיים בלתי צפויים של בדידות, התאכזרות, כמיהה לחום, חמלה, החמצה, תשוקה. כל המפה האנושיתשהזו מטופלת ברגישות מופתית ובבהירות מכאיבה, הנושאות את אמנות הסיפור של הנובלות לרמות יוצאות דופן. דגים מתים ביפו הוא ספרו הרביעי של דן - בניה טרי, קדמו לו קובצי הסיפורים "עוגיות המלח של סבתא סולטנה" ו"ציפורי צל" והרומן "מישאל"....

7.
8.
עוגיות המלח של סבתא סולטנה הדהים את עולם הספרות הישראלי כשראה אור לראשונה ב-1980. לפתע פרץ לתודעה מספר ייחודי שהיה אלמוני עד לאותו רגע, בעל שפה ציורית משוכללת ועושר לשוני נפלא שכבשו את לב הקוראים. מאז ביסס דן-בניה סרי את מקומו הבולט על מדף הספרים הישראלי, אך ספרו הראשון והמצליח כמעט אזל מן השוק. מהדורה מחודשת זו של עוגיות המלח של סבתא סולטנה מעניקה הזדמנות לאוהביו הוותיקים - ולדור חדש של קוראים - להתוודע שוב לאמנות הסיפור המענגת והמהתלת של סרי. זהו סיפור פשוט לכאורה על חתן בור וכלה תמימה כתינוקת, השבויים בעולם תובעני של מבוגרים. סיפור שמתחיל בשכונה ירושלמית טיפוסית וצולל אל עולם מוזר ומעוות. דן-בניה סרי מתאר את הרקמה העדינה המרכיבה את הנפש ומטפל בגיבוריו בחמלה ובצלילות מכאיבה. "כוח הבעתי בלתי רגיל, הנוגע בדרך אמיצה בפגום, במכוער ובנורא. דרך אמיצה זו היא המאפשרת את היכולת לגבש יצירת אמנות שהיא יפה עד מאוד." - אריאל הירשפלד. דן-בניה סרי נולד בירושלים ב-1935. גם ספריו הבאים ראו אור בכתר: "ציפורי צל", "מישאל", "דגים מתים ביפו" ו"חתונה בוכרית". בימים אלה הוא שוקד על ספרו החדש, "אדם שב אל ביתו". ...

9.
"אבא שלו שכח להדביק לו כנפיים," מספרת ריקי על בנה לאישה זרה בטיילת באילת. עד העיר הדרומית הגיעה ריקי, גיבורת הרומן, בהימלטה מבעלה השתקן ומזיכרון העבר. במלון שבו היא משתכנת היא פוגשת גבר מסתורי ואישה עצובת עיניים שייקחו חלק מפתיע בעלילת חייה ויאירו אותה באור חדש. בחופשתה באילת מתמודדת ריקי עם זיכרונות ודמיונות. המציאות מתגלה לה כסוערת ומתוחה יותר מכל תסריט שיכולה הייתה לרקום בעצמה. ומאותם חיים קרועים שמהם ברחה נתפרות גם אפשרויות ההשלמה, ההחלמה וההכרה העצמית. ביד אמן מספר הסופר האהוב דן בניה סרי את העלילה המרתקת ורבת הפנים של רומן זה, הנעה בין שחוק ודמע. הגיבורה מהלכת כבתוך סערה, והסיפור מיטלטל בין אמת ובדיה. לא פעם על הקוראים לקבוע מול מה הם ניצבים, דמיון עשיר או עלילת פשע. ואלה אכן שבים ונושקים זה לזה באופנים מפתיעים. זהו ספרו השמיני של דן בניה סרי, חתן פרס ביאליק למפעל חיים, פרס ברנר ופרס ניומן. עם ספריו הידועים נמנים "עוגיות המלח של סבתא סולטנה", "חתונה בוכרית" ו"ארטור". "קולו של דן בניה סרי צלול וייחודי, עד שאפשר לומר בבטחה כי אין דומה לו בספרות העברית כיום." (אלמוג בהר, הארץ)...

10.

דן בניה סרי אינו קל לקריאה. הוא שייך יותר לאותם סופרים הכותבים ספרים אמנותיים ולאו דווקא ספרי מתח או רומנים. שפתו קשה, עברית משובחת גם כשהי... המשך לקרוא
14 אהבו · אהבתי · הגב
בינתיים קראתי רק את הספר הזה של דן-בניה סרי. התפעלתי מן הספר. הדרך הציורית והתיאורית של הסופר את הדמויות שובת לב ממש. התיאורים של הדמויות נ... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
ספר חלש ומיותר, סיפור שלא מתרומם, חלקים שלא קשורים ולא מתחברים זה לזה, שימוש בשפה בוטה ותיאורים קיצוניים שכולם לא מתחברים ולא יוצרים סיפור... המשך לקרוא
ממליץ מאד. ספר שונה. דן בניה סרי לוקח אותנו למסעות בתוכם גם דמיוניים בשכנותינו. ממש ליד הבית אין כאן חיקוי של סופרים אחרים כפי שנוהגים לכת... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
לא שרדתי את העברית המיושנת, שבעקבותיה לא הבנתי את העלילה. חזרתי על פיסקאות שוב ושוב על מנת להבין. מצטערת, זנחתי אחרי 40 עמודים...... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ