בעל חנות סדקית קטנה שנשותיו מוצאות את מותן בדרכים מסתוריות; נערה המשמשת עדה אילמת לעיוותיהם המיניים של בני משפחתה; פקיד אפור המשוכנע שאשתו מנסה להרעיל אותו - אלה הם כמה מן ה``גיבורים`` בקובץ הנובלות החדש של דן סרי, שהחל לפלס לו נתיב משלו ב``עוגיות המלח של סבתא סולטנה`` (תשמ``א).לקורא ב``ציפורי צל`` צפויה בראש וראשונה חוויה תרבותית מוזרה ומביכה. ספר זה, שענינו לכאורה שכונה ירושלמית אופיינית של בני עדות המזרח על רקע הווי החיים של ראשית שנות הארבעים, גדוש באירועים מוזרים, בשבירות טאבו ובאמונות טפלות. העולם שיצר סרי מונע בכוח איזו חוקיות ``עדתית שכונתית`` מוזרה, התופסת את מקומן של אמות מידה חברתיות מקובלות ופסיכולוגיזם מערבי ותובעת מן הקורא מאמץ רגשי ואינטלקטואלי ניכר. משהו מאיכותו המיוחדת של הספר עולה, אולי מן הקטע הבא, הפותח את אחת הנובלות: ``גם אחרי מותה לא חדלה רג`ינה מנסורה לצמוח, ואפילו שהביאו אצלה את הרופא האשכנזי והקיש בכפות על מצחה עדיין הוסיפה אותה אצבע לזוע. אמת שכבר היו דברים מעולם, וברג`ינה לא כל שכן. ואולם משבאו שתי המטהרות והחלו רוחצות אותה, קמה עליהן אותה אצבע והניפה אותן בבהלה``.דמותה של רגי`נה מנסורה החיה המתה משמשת בנובלה הנושאת את שמה מין מראה מעוותת שמשתקפים בה כמיהותיהם, חלומותיהם וסיוטיהם של בני משפחתה וכן אירועים אופייניים מעולמם של בני ``הקהילה`` המתוארת: עולם זה צומח כמדומה ממציאות נמוכה ומכוערת ועם זאת גם מתראה - באורח פלא - בעולם חיוני וססגוני.לקורא ב``ציפורי צל`` צפויה חוויה מיוחדת גם בשל סגנונו, השואב את כוחו מרבדים שונים של הלשון הכתובה והלשון המדוברת. סגנון זה משרת יפה את העולם של סרי, עולם תמים גרוטסקי, מעורר אימה ומעלה גיחוך.