ריקרדו פיגליה

ריקרדו פיגליה

סופר


1.
"להבין זה לא לגלות עובדות, וגם לא להגיע למסקנות הגיוניות, ובוודאי לא לבנות תיאוריות, זה רק לאמץ את נקודת המבט הנכונה כדי לתפוס את המציאות." אמריקאי גנדרן ממוצא פורטוריקני מופיע יום אחד בעיירה נידחת אי-שם במישורי הפאמפה הארגנטינית. השמועות סביבו רוחשות והעיירה כולה מוקסמת ממנו, ובמיוחד מיחסיו הקרובים עם שתי הבנות התאומות של האיש העשיר בה. כעבור שלושה חודשים הוא נרצח. האם שומר הלילה היפני הוא שרצח אותו? האם הרצח קשור להלבנת כספים, למירוצי סוסים או לפוליטיקה המקומית, המושחתת והאכזרית? האם הוא קשור לירושה שנועדה לאחיהן של התאומות, מהנדס גאון ותעשיין פושט רגל שמתעקש לבנות את האבטיפוס של מכונה פלאית שראה בחלומותיו? את התשובות לשאלות האלה יוצאים לחפש קצין המשטרה המקומי, קומיסאריו קרוֹצֶ'ה, דמות ספרותית שלא תישכח במהרה, והעיתונאי החוקר רֶנסי, גיבורו הקבוע של פיגליה. נקודות המבט השונות שלהם ושל שאר גיבורי מטרה לילית יוצרות יחד עלילה מורכבת, מותחן בסגנון הפילם-נואר שהוא סיפור משפחתי כאוב וסוער, התמודדות של חלומות ושאיפות כנגד שחיתות ורוע, וניסיון נואש למצוא משמעות במציאות משתנה....

2.
שוד אלים, מרדף ומצור שהתרחשו בבואנוס איירס ובמונטווידאו ב-1965 ושעליהם אולי שמע במקרה מבחורה שהיתה קשורה לשודדים, הוא הגרעין שסביבו בונה ריקרדו פיגליה שלושים שנה אחר כך "גירסה ארגנטינאית לטרגדיה יוונית". במשחק מרתק בין שיחזור העובדות לבין המצאה ספרותית פיגליה מתמרן בזריזות בין רבדים, בין הקולות המדוברים והקולות הכתובים (לפעמים אפילו בתוך אותו משפט), שיחות בין חברי הכנופיה לבין השוטרים שצרים עליהם, או בינם לבין עצמם, עדויות של צופים, דיווחים עיתונאיים, דברי המספר (שהוא אולי אחד העיתונאים), דו"חות המשטרה, תיקי בית-המשפט. בדרך זו הוא בונה לא רק עלילה מצמררת אלא גם עולם שמשמש לה הקשר משכנע: עולם שבו האלימות הלא מתפשרת של הפושעים מתחרה בברוטליות של המשטרה, בתאווה לדם ולנקמה של הקהל, ובלהיטות של העיתונות לספק אותו - אלימות שמאבדת בהדרגה כל תכלית....

3.
מיהי אידה? מרצה צעירה ומושכת שכבר הספיקה לקנות לעצמה תהילה כחוקרת ספרות באוניברסיטה יוקרתית. ואיזה קשר יכול להיות בין מותה הטראגי ליצירה של ג´וזף קונרד? הסופר הארגנטיני הגדול טווה כדרכו תעלומה אינטלקטואלית שהיא ספרות צרופה. "יש משהו בודד וסוטה בהשתקעות בקריאת ספרים, ובמקרה הזה היא הפכה לתוכנית חיים". הסופר והעיתונאי הארגנטינאי אמיליו רֵנסי, הגיבור הקבוע בספריו של ריקרדו פיגליה, מוזמן ללמד בחוג לספרות באוניברסיטה אמריקאית מכובדת. הבחינה הביקורתית והמשועשעת של חיי האקדמיה האמריקאית הופכת לעלילת מתח אפלה כשאחת המרצות המובילות בחוג נהרגת בתאונה מסתורית, ורנסי המזועזע מחליט לחקור בעצמו את הפרשה. חקירתו מובילה אותו לאנשים ומקומות מפתיעים, לגלות את עומק האכזבה והייאוש מהחלום לשנות ולתקן את העולם, לבחון את הקשר בין כתיבה למציאות, ולכתוב מחווה עשירה ונפלאה לכוחה של הספרות ומגבלותיה. הדרך של אידה הוא ספרו השלישי המתורגם לעברית של ריקרדו פיגליה, יליד 1941. פיגליה הוא אחד הסופרים והמבקרים הארגנטינאים החשובים כיום. ספריו זכו לפרסים בדרום אמריקה ובספרד ותורגמו לשפות רבות. הוא לימד שנים אחדות באוניברסיטאות פרינסטון והרווארד. בהוצאת חרגול ראו אור ספריו כסף שרוף (2007) ומטרה לילית (2012). "ספריו של ריקרדו פיגליה הם רומאנים פילוסופיים מעולים במסווה בלשי. ספרי הבלשים מפענחים את הפשעים כדי להרגיע את הקוראים, אבל הסופר הארגנטינאי הגדול מותיר את הקוראים עם סימני שאלה לא פתורים, כמו במציאות." רות אלמוג (הארץ) על מטרה לילית ...


# יש אנשים שקוראים ספרים בשביל להשכיל. קריאה להנאה מאוסה בעיניהם. הם לא באו להנות. הם רוצים לקרוא ספרות עם ערך מוסף. קריאה היא עבודה ששכרה (... המשך לקרוא
25 אהבו · אהבתי · הגב
למרות כל המגרעות שיש ב"אינטלקטואליזם" (בניגוד להגות) – ההתהדרות יתר במושגים עמוקים לכאורה, ההתבשמות בחכמתך, השימוש במושגים פילוסופים שלא ... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
לא אהבתי את הכתיבה. לא אהבתי את התוכן ובכל זאת ניסיתי לתת לספר הזדמנות. קראתי כחצי ממנו עד שנשברתי. כתיבה איטית. מייגעת לעתים. בכלל סיפורי... המשך לקרוא
לכאורה ספר בלשי, אבל בעצם סיפורה של הפמפה בארגנטינה. ההתישבות והמתישבים, ההתפתחות לעיירות קטנות והתרבות בהן, השחיתות, שינויים טכנולוגיי... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ