ברומן קצר ומהודק בוראת המחברת עולם עשיר ומרובה פרטים, שמתקיים על קו התפר שבין מציאות לבין אלגוריה מופשטת. אסיה, המספרת, עובדת כארכיברית במוסד בירוקרטי קפקאי. כל העובדים במוסד שואפים להישלח לאיזו ´קונסוליה´ רחוקה ומסתורית, שהחיים בה נתפשים כזוהרים ומלאי קסם, אך איש אינו שב ממנה. במיקרוקוסמוס האפור, המנוכר והעקר, שלחוקיו השרירותיים היא נאלצת לציית, מקיימת אסיה בתוכה בסתר רגשות אנושיים כלפי זולתה: עובדי המוסד ואחד מהם במיוחד. במקביל נפרשים יחסיה המורכבים עם ילדותה ומשפחתה. בווירטואוזיות ובדיוק לשוני ונפשי מעוררי השתאות, מתיכה המחברת את השפה היומיומית ובוראת באמצעותה פיוט ורגש, כפי שעושה גיבורת הרומן בחייה. הקורא נשאב אל עולמה של אסיה ואל מסעה בארץ ההיעדרות; ארץ שפניה זרים, אך תוויהן מוכרים לכולנו. ענת לוין כתבה רומן בשל ועמוק, ששורה עליו רוח הומניסטית גדולה. (יהודית קציר, מנימוקי ועדת פרס אקו”ם)...

הָיוּ מִסְפַּר שִׁיטוֹת: בַּחֲגוֹרָה עַל כַּפּוֹת הַיָּדַיִם הַהֲפוּכוֹת אִם אִחַרְתְּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה, בַּחֲגוֹרָה עַל הַיַּשְׁבָן אִם נִקְלַעְתְּ לְרִיב עִם אַחְיוֹתַיִךְ, בַּחֲגוֹרָה בְּמָקוֹם אַקְרָאִי בַּגּוּף (בְּחִירָה מִקְרִית; הַחְלָטָה שֶׁל רֶגַע), אִם שָׁכַחְתְּ לַעֲבֹר בְּמַטְלִית עַל הָאָבָק בְּיוֹם חֲמִישִׁי, לִפְנֵי בֵּית הַסֵּפֶר; אִם נִשְׁבְּרָה בְּטָעוּת אַחַת מִכּוֹסוֹת הַתֵּה הַכְּתֻמּוֹת שֶׁהֵבִיאוּ מִשָּׁם; אִם תָּפְסוּ אוֹתָךְ מְהַרְהֶרֶת זְמַן רַב מִדַּי בְּעֵת הִתְלַבְּשׁוּת הַבֹּקֶר; כְּשֶׁקָּרָאת בְּסֵפֶר (אַנְגֶ'לִיק הַסּוֹרֶרֶת, שׁוּב וָשׁוּב) בְּאוֹר הַמִּסְדְּרוֹן הַקָּלוּשׁ, אַחֲרֵי כִּבּוּי אוֹרוֹת; (הַלְשָׁנוֹת הָיוּ מְעוֹדָדוֹת תָּמִיד, הָאָחוֹת הַמַּלְשִׁינָה זָכְתָה בְּמַמְתָּק, בִּפְרִיט לְבוּשׁ, בְּרֶמֶז לִטּוּף). הֲכִי גְּרוּעָה הָיְתָה הַסְּטִירָה, חוֹצַת אֲוִיר פִּתְאֹם, נִפְצַע הַמֶּרְחָק בֵּין כַּף הַיָּד הַקָּשָׁה לַלֶּחִי הָרַכָּה. לָזֶה לֹא נִדְרְשָׁה סִבָּה מְיֻחֶדֶת. ספר שירים עדין, רגיש וכואב-לפעמים, של המשוררת ענת לוין. שיריה של לוין עוסקים באהבה סבוכה וקשרי משפחה לא פשוטים, בזכרון והתרה. לוין עוסקת בזכרונות כואבים מאמה, ובנסיונות להביא ילד לעולם בקשיים רבים. ...

הַמּוֹרֶה לְעִנְיְנֵי רוּחַ אוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לִפְתֹּחַ אֶת הַגּוּף, שֶׁצָּרִיךְ לִנְשֹׁף, לְהַרְחִיב אֶת הַלֵּב, לְהַרְפּוֹת אֶת הַגֵּו, לַעֲצֹם עֵינַיִם וְלִנְשֹׁם, לֹא לִדְאֹג. רוּחוֹת נוֹשְׁבוֹת בְּתוֹכוֹ וּמוֹסְרוֹת מֵידָע אֲוִירִי, הָרִפּוּי אֶפְשָׁרִי. מוֹרֵה הָרוּחַ אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁרַק הוּא שׁוֹמֵעַ, לְמָשָׁל, אֵיךְ גּוֹבְרוֹת דְּפִיקוֹת הַלֵּב. אֲנִי חוֹשֵׁשׁ, הוּא אוֹמֵר, שֶׁאַתְּ מְסָרֶבֶת לִזְרֹם, כְּמוֹ יָם, כְּמוֹ דָּם, זֶה קְצָת מֻגְזָם, אַתְּ לֹא יַלְדָּה קְטַנָּה, כְּבָר מִזְּמַן אַתְּ מוּכָנָה לְהִתְחַכֵּךְ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, בַּתַּחְתּוֹנִים. הַמּוֹרֶה סוֹגֵר אֶת הַתְּרִיס, מְכַבֶּה אֶת הָאוֹר, חֹשֶךְ עִוֵּר מִתְפַּשֵּׁט וְחוֹדֵר וּכְבָר אִי אֶפְשָׁר לַחְזֹר, וְעוֹד מֻקְדָּם לָנוּחַ, מֵהָרַעַד הָרָם שֶׁל הַגּוּף, מֵהָעִנְיָן הַגָּדוֹל שֶׁל הָרוּחַ. בלשון רוויה כאב והומור, בכנות החושפת כמה קצר המרחק שבין בקשת קרבה ובין אינטימיות כפויה, מתוך התבוננות במשקעי העבר ובפירות המאמץ הנפשי להתבגר, ענת לוין משרטטת דיוקן שירי נבון ונוגע ללב של אשה צעירה המפלסת את דרכה בחיים ובונה לעצמה עולם, שבו האהבה אינה איום או מטבע עובר לסוחר, כי אם בית, מקום מנוחה ומרפא. רק רגע גוף הוא ספר השירה השלישי של ענת לוין, אחרי אנה מסתובבת לאט (אחוזת בית, 2007) ומפה לפה (קשב לשירה, 2013), ולאחר ספר הפרוזה הארכיברית (אפיק, 2015)....