“יותר מהכל, 'הפרדס של רג'ינה' הוא תיאור כואב ועמוק של זִקנה, סיכום שקט לחיים ארוכים ומלאים. לרג'ינה מועלם האלמנה, דיירת בית האבות 'למברג', לא היו חיים משופעים בהתרחשויות יוצאות דופן במיוחד. חייה היו אמנם מלאים באנקדוטות וחוויות מיוחדות, אך בהסתכלות עליהם כמכלול ניתן בהחלט למקם אותה במשבצת של האנשים הפשוטים בעלי החיים הפשוטים, מה שהופך את קול הזקנה של רג'ינה לקול הפשוט של רובנו – הצעירים הרעננים שעת”