יוסף חיים ברנר

יוסף חיים ברנר

סופר

יוסף חיים ברנר נולד בעיירה נוביה מליני שבאוקראינה (שהייתה חלק מן האימפריה הרוסית) למשפחה ענייה וילדותו עברה עליו בדלות קשה. (ברנר נולד למשפחת לובנוב. סבו, אב לשלושה בנים, שינה את שמות המשפחה של שניים מבניו לברנר ונרדוסקי.) למד ב"חדר" והמשיך בישיבות אחדות. בשנים 1896 - 1898 למד בישיבה בעיירה פוצ'פ, ובה התיידד עם אורי ניסן גנסין. בתקופה זו החל לקרוא מיצירות הספרות העברית, ועשה צעדים ראשונים בכתיבה. ב-1898 התגורר זמן מה בביאליסטוק, וניסה להתפרנס כסופר סת"ם. הוא עבר להומל, ושם הצטרף לתנועה הסוציאליסטית היהודית "הבונד".

בשנת 1900 התפרסם סיפורו הראשון, "פת לחם" בכתב העת "המליץ". באותה שנה יצא לאור בוורשה ספרו "מעמק עכור".

בשנת 1902 גויס לצבא הרוסי. שנתיים לאחר מכן, כאשר פרצה מלחמת רוסיה-יפן, ערק ונתפס, אך הצליח להשתחרר מהצבא בהתערבות תנועת "הבונד".

בשנים 1906 עד 1907 התגורר בלונדון, ושם ערך והוציא לאור, ביחד עם חברו הסופר יהושע רדלר פלדמן (הידוע גם כר' בנימין), את כתב העת ספרותי "המעורר" , שהשפעתו על התפתחותה של הספרות העברית החדשה הייתה עצומה. ברנר למד באנגליה את מקצוע סידור הדפוס, ובירחון "המעורר" עשה הכול במו ידיו, למעט ייצור הנייר. ב1908 עבר ללבוב שבגאליציה.

הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1909. ברנר רצה לעסוק בחקלאות כדי להגשים בגופו את הרעיון הציוני. אך שלא כמו א.ד. גורדון, לא עמד בעבודת האדמה ונטש אותה לאחר שבוע, יש אומרים בכפייה, לטובת הספרות, ומאוחר יותר - להוראת ספרות, לשון, תנ"ך ומשנה בגימנסיה הרצליה בתל אביב. סייע לפריצתו של ש"י עגנון אל התודעה הספרותית תרבותית היהודית, כאשר סייע בהוצאת ספרו "והיה העקוב למישור".

תרגם מרוסית לעברית את "החטא ועונשו" מאת דוסטוייבסקי ואת "בעל בית ופועלו" מאת טולסטוי, ומגרמנית לעברית שני ספרים מאת גרהרט האופטמן ואת "היהודים בזמן הזה" מאת ארתור רופין. עסק גם בתרגומי מדע פופולרי.

בשנת 1917, בימי גירוש תל אביב, כאשר תושבי תל אביב והתושבים היהודים של יפו גורשו על ידי השלטון העות'מאני, עבר ברנר לחדרה, וחזר ליפו רק לאחר כיבוש הארץ על ידי הצבא הבריטי.

בתחילת 1921 השתתף בוועידת היסוד של ההסתדרות הכללית.

במאי 1921 נרצח ברנר בפרעות (חלק מפרעות תרפ"א) שהחלו על ידי קהל אבלים בלוויה של ילד ערבי בבית הקברות הסמוך לביתו - בית אברהם יצקר, בשכונת אבו כביר שבעירו יפו. עם ברנר נרצחו גם בני משפחת יצקר, והסופרים יוסף לואידור וצבי שץ. המקום, שבאותה עת היה חלק מיפו, הוא היום רחוב קיבוץ גלויות בדרום תל אביב. כ-150 מטר ממקום הרצח עומד כעת "משכן ברנר וחבריו" - מרכז הנוער העובד והלומד, שהוא שחזור לבית יצקר וקיימת בו תערוכת הנצחה לנרצחים.

ברנר ביחד עם אחד העם הטביעו את חותמם על התרבות והלכי הרוח של הפועלים.

על שמו נקרא הקיבוץ גבעת ברנר.

[מתוך ויקיפדיה]
1.
ההדיר: מנחם פוזננסקי. תוכן העניינים: *על המהדורה החדשה מאת מנחם פוזננסקי. מעמק עכור, פת לחם, בליל קיץ, חלל, מצווה, בנפש, בנדודים, בחורף, שמה, פעמיים, בחצר, הנדל, עוללות, מן הזווית, בימות החמה, ניחומים, חידושים, מסביב לנקודה, רשמי דרך, לעת עתה _מחזה), "הקהל דורש", הוא אמר לה, מא. עד מ., נכה רוח, תרעומת, בינו לבינו, הוא סיפר לעצמו, מעבר לגבולין (מחזה), עקרב ובוקר. *הערות....

2.
משולש נצחי של אהבה וקנאה במערכת יחסים של שני גברים, שאול גמזו ודוד יפה, המתחרים על לבה של אשה, פנינה, הוא חום העלילה המרכזי בסיפור זה, המטיח ביקורת חברתית קשה בפניו של הישוב הישן בארץ ישראל בתחילת המאה. יסודות אוטוביוגרפיים מחייהם של י.ח. ברנר וגרשון שופמן שזורים, ככל הנראה, ב`אמת מארץ ישראל` של ברנר, שהיא סיפור עם סיום פתוח, המותיר פתח לתקווה ולחיוב החיים - למרות הכל. במלאת 75 שנה להירצחו של יוסף חיים ברנר, מוגשת לקורא בהדפסה מחודשת אחת מיצירותיו המופלאות של גדול הפסימיסטים בספרות העברית החדשה. ``בין מים למים``, שראה אור ב1910-, היה סיפורו הארצישראלי הראשון של מי שנתפס כמעין ``קדוש חילוני``, ועורר סערה גדולה עם הופעתו. כמו ביצירותיו האחרות, ברנר חושף כאן את ייאושו העמוק, ומפגין ציוריות מרשימה בתיאור הפרטים הריאליסטיים וחדירה פסיכולוגית עמוקה לנפשות גיבוריו....

3.
המוצא - רשימה מן העבר הכי - קרוב עוולה - מסיפורי פועל על - פי תוכנית הלימודים של משרד החינוך...

4.
5.
6.
7.
8.
ספר זה נולד מתוך התנסות. פגישות לימוד של אנשים צעירים עם ברנר הצעיר. קריאתו של הרומן הזה מתרחשת תוך דיאלוג עם היצירה ומקורותיה. זוהי נגיעה עזה בכאן ובעכשיו ובכמיהה העולה מתוכם לפרספקטיבה והזדהות. במכתבו לחבר נעוריו מציב י"ח ברנר לעצמו ייעוד: "להגביר את הריאליות והקדושה בעולם". הקדושה אינו זו המתוקננת לשיגרה ולפולחן. הריאליזם אינו זה המתעלם מן הסמוי מן העין. "מסביב לנקודה" הוא סיפור, וידוי ותפילה המלווים את יוסף חיים ברנר האמן בן ה-23, החותר להגביר את הריאליות והקדושה. בתוך התפאורה הזו של חיי צעירים וצעירות יהודיים של ראשית המאה העשרים עוצבו חייהם של חלוצי העלייה השנייה. עיון מחודש ברומן מגלה אדם שחשוף לסכנות תמידיות ואשליות מפתות, בעודו נאבק להשתחרר מהדחקות, מדוגמות חמורות ומציניות סמכותית. הדוגמטיקה האידיאולוגית והציניות הורסת התמימות הדהדו במליצה הציונית המקובלת ובדקלום הסוציאליסטי. השקר הפך לנוסח ולאורח חיים. הוא הסתיר את אימת המוות ואת השיתוק המוסרי. איך לפלס דרך אל האמת, איך לאהוב ולגעת בקדושה מתוך חברה עריצה ומתפוררת, בין נפשות שמגיבות בשטחיות נוראה ופוצעת, באקלים ההופך את הכאב לסוג של התנשאות. השטן מרקד בזירה הזו ומוליד אבדניות וכנופייתיות. מראית-העין של חוסן ובריאות מדומה מקדשת את השחתת המחשבה ואת השימוש בבני-אדם. מאה שנה לאחר כתיבת הספר, יריב בן-אהרון מעניק ללומדים את הכלים לצלול אל מעמקי הסיפור, לאסוף מקורותיו, לחשוף את שבריו – לקיים דיאלוג המבקש להגביר את האמת והקדושה. ...

9.
10.
11.
12.
13.
14.
15.
16.
17.
18.
19.
20.
21.
22.
23.
24.
25.
26.
27.
28.
29.
30.
31.
32.
33.
34.
35.
36.
37.
38.
39.
40.
41.
42.
43.
44.
45.
46.
47.
48.
49.
50.
51.
52.
53.
54.
55.
56.
57.
58.
59.
60.
61.
62.
63.
64.
65.
66.
67.
68.
69.
70.
71.
72.
73.
74.
75.
76.
77.
78.
79.
ליום הזכרון במלאת 25 שנים למותו. על המעטפת: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל. ...

80.

שתי עיניים חכמות, אישונים בוהקים ומסביב רשת מתוחה של קווים וקמטים, יצרו את החיוך הארסי שממנו כל כך פחדתי. "כשהייתי בגילך", אמר זיידע, "רצית... המשך לקרוא
19 אהבו · אהבתי · הגב
בהיותי בת 7 חליתי באבעבועות רוח. כל הלילה גירדתי את אזור החזה. בשלב מסויים קראתי בחשיכה: ״א-מממממא, מגרד לי! והיא ענתה בקול מפוהק מחדר השינה... המשך לקרוא
15 אהבו · אהבתי · הגב
ספר לא קל לקריאה (היום) כתוב בעושר מיצג של השפה העברית ובה מתאר ברנר את ההוי של הקהילה "הפובליציסטית" בלונדון בתחילת המאה הקודמת. על שלל דמו... המשך לקרוא
למי שיש את הספר הנ"ל, אני מעוניין לרכוש!... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ