ז

ז'ורז' פרק

סופר

ז'ורז' פרק, Georges Perec נולד ב-1936 בפריז למהגרים יהודים מפולין. אביו, שהתנדב לצבא הצרפתי, נהרג ב-1940. אמו מצאה את מותה באושוויץ ב-1943.
מאז הדברים, ספרו הראשון (1965), פרסם פרק רומנים, ספרי הגות, מחזות ותסכיתי רדיו. הוא היה חבר בקבוצה הספרותית OuLiPo והתפרנס בין השאר מכתיבת תשבצים. הרומן החשוב ביותר שלו, החיים הוראות שימוש (1978) שאותו כתב במשך 9 שנים, זיכה אותו בפרס מדיסיס, ונמנה עם הרומנים הגדולים של המאה העשרים. למרות האתגרים שהוא מציב למתרגמיו, הפך הרומן ליצירה המתורגמת ביותר מהשפה הצרפתית.
מאז מותו ב-1982, העניין בז'ורז' פרק וביצירתו רק הולך וגדל. פרק נחשב כיום לא רק לאחד הסופרים הצרפתים החשובים ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים, אלא גם לאחד מגדולי הסופרים היהודים של זמננו.
בשנת 1984, כמחווה לסופר, הוענק לכוכב הלכת הקטן מס' 2817 השם "פרק".
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (175):
ספרים שקראתי, ספרים לקרוא, שמות וכריכות גרועים, רוצה לקרוא, מהטובים, קראתי ב-2010, כתבתי עליהם ביקורת., הספרייה העברית בברלין, ספרים שצריך לקרוא, הייתי רוצה לקרוא, חדשה, test_list, המדף שלי, 2014, ספרי קריאה, למכירה - סיפורת מתורגם, המחברת, ספרים מעניינים , הספיקותי, עוד ...
1.
"דומה שהמרחב יותר מאולף מהזמן, או פחות מסוכן ממנו: בכל מקום אפשר לראות אנשים שיש להם שעונים, ורק לעיתים רחוקות מאוד אנשים שיש להם מצפן. יש לנו תמיד צורך לדעת מה השעה (ומי מסוגל עדיין להסיק זאת ממצב השמש?) אבל אנחנו לא שואלים את עצמנו איפה אנחנו." ז'ורז' פרק...

2.
בחודשים האחרונים של חייו, הגה הצייר סרז' ולן את הרעיון ליצור תמונה אחת שתכנס את כל ניסיונו: יהיה בה כל מה שאי פעם נרשם בזיכרונו, כל התחושות שחלפו בו, כל החלומות שלו, התשוקות שלו, סך כל המרכיבים הזעירים שסכומם היה חייו. התמונה תציג את הבניין הפריזאי שבו חי מזה יותר מחמישים וחמש שנה. חזית הבניין תוסר ויהיה אפשר לראות בחתך את כל החדרים הקדמיים, את פיר המעלית, את המדרגות, את דלתות הכניסה לדירות. וכמו בבתי הבובות האלה, שבהם הכול משועתק בזעיר אנפין, המרבדים, התחריטים, שעוני הקיר, מחמי המים ? אפשר יהיה למצוא בכל חדר את האנשים שחיו בו בעבר ואת האנשים שעוד חיים בו ואת כל פרטי חייהם, החתולים שלהם, הפרצופים שלהם, הסיפור שלהם......

3.
ז'ורז' פרק הוא מן הסופרים המדוברים ביותר בצרפת של היום. מאז מותו, בגיל 46, לפני כעשר שנים, הולך וגדל המוניטין שלו כסופר הצרפתי החשוב ביותר בדור שאחרי "הרומאן החדש" לאחרונה הושווה פרק באנגליה ליעקב שבתאי, ועל שניהם נכתב שהם הסופרים המרתקים ביותר בספרות המאה העשרים שלאחר פרוסט. פרק, קרוב-משפחה רחוק של הסופר י.ל. פרץ, נולד בצרפת להורים שהגיעו מפולין. אביו נפצע במלחמת-העולם השניה ומת מפצעיו בשבי הגרמני. אמו לא שבה מאושוויץ. הילד פרק שהה בשנות המלחמה בפנימיה, ואחר-כך אצל דודתו, היום מוציאים לאור בצרפת כמעט כל מלה שכתב, ואפילו שיחזור של טיוטות שכתב בטרם מותו מסרטן. "W או זכרון-הילדות", ספרו "האוטוביוגרפי" של פרק, מורכב משתי עלילות (כולל חילופי-גירסאות) המסופרות לסירוגין, לכאורה בלי כל קשר ביניהן. באחת שברי זכרונות של-מה-בכך, ערפל-צללים, על ילדותו במלחמת-העולם. בשניה הוא בודה מחדש תקנון מפורט של חייה של חברה שכולה מיוחדת לספורט על אי קטנטן בארץ-האש. חברה זו בדה תחילה בגיל 12, אבל הפרטים נשתכחו ממנו. דומה שהיא בנויה על-פי האידיאל האולימפי, אך בהדרגה היא נחשפת כמפלצת טוטליטארית מהלכת-אימים, מחנה-ריכוז רבתי - מטאפורה הצוברת כוח מעמוד לעמוד. הזיכרון צנום. רובו שיכחות, ספקות והשערות. השואה אינה ניתנת לתיאור ישיר. תפיסתו של פרק מנוגדת לזו של פרוסט. שום שיחזור אינו אפשרי באמת - נותרו רק הבדיה או החצי-בדיה ("זכרון פוטנציאלי, אוטוביוגרפיה אפשרית") והכתיבה בהווה, ומה שנוצר מהצלבתם של גירסאות וטקסטים שונים זה מזה. תרגום מצרפתית: אביבה ברק ...

4.
(צרפת ,1967) אחרי "הדברים" וזוג גיבורים שהוא אולי לא יותר מהשתקפות בחלון הראווה, ואחרי "איזה טוסטוס קטם עם כידון מצופה כרום בקצה החצר? וגיבור אלמוני שאפילו המחבר אינו זוכר את שמו, ב"איש ישן" , הרומן השלישי שלו , מתמודד ז'ורז' פרק לראשונה עם דמות אמיתית, שאין לה שם אבל יש לה נפש. ברומן הכתוב כולו בגוף שני , צולל פרק לתוך תודעתו של איש ישן: הגיבור הוא "אתה" , סטודנט פריזאי בן 25 , אולי בן דמותו של המחבר , שמרדים את חייו בהדרגה ומבקש לשקוע בריקנות המוחלטת. ב"איש ישן" מנסה ז'ורז פרק לתאר את הבלתי ניתן לתיאור ולהראות את מה שרואים כשהעיניים עצומות. המסע אל השינה עובר דרך אגמים של בדידות ודיכאון , אך מתגלה עד מהרה כשטף חלומי , עשיר ויפהפה של זכרונות , מחשבות ומראות. ויש גם סוף טוב עם גאולה קטנה. ז'ורז' פרק (1936-1982) נולד בפאריס והתייתם בגיל שש, עקב מלחמת העולם השנייה, משני הוריו, מהגרים יהודים מפולין. הוא היה חבר בקבוצה הספרותית OuLiPo והתפרנס בין היתר מכתיבת תשבצים. פרק פרסם רומאנים, ספרי הגות, מחזות ותסכיתי רדיו.. מאז מותו בשנת 1982 בגיל 46 עקב מחלת הסרטן, העניין ביצירתו רק הולך וגובר, וכן ההכרה במעמדו כאחד הסופרים החשובים והמקוריים ביותר במאה העשרים. בשנת 1984 הוענק לפלנטה הקטנה מס' 2817 השם פרק. "איש ישן" בהוצאת בבל, תרגום מצרפתית: מיכל סבו, עריכה: שרון רוטברד, עיצוב עטיפה: אנקטי, 120 עמודים, על העטיפה: ז'ורז' פרק מוציא את הראש מחלון דירתו ברחוב קאטרפז', פריז, 1965 / באבט מנגולט. איש ישן הוא גם הספר הראשון שיוצא במסגרת הספרייה של בבל, סדרת הפרוזה החדשה של ההוצאה....

5.
`הדברים הוא ספרו הראשון של ז`ורז` פרק שראה או בצרפת. עם הופעתו ב1962 - , זכה הספר להערכת הקהל והמבקרים והיקנה למחברו את פרס ``רנודו`` היוקרתי. סילבי וז`רום הם צעירים בני המעמד הזעיר - בורגני. הם חדורים תשוקה בלתי נלאית לרכוש לעצמם שורשים, זהות ואושר באמצעות קנייה וצבירה של חפצים. מבעד למשאלותיהם הבלתי אפשריות, מצטייד דיקונה של חברות - צריכה נרקסיסטית, שבה הפרט יכול לאהוב רק את השתקפות עצמו בזגוגיות חלונות הראווה. ...

6.
הרומן השני של ז'ורז' פרק מתאר את הרפתקאותיה הטריוויאליות של חברות צעירים פאריזאים, שמנסה לעזור לחייל צעיר להשתמט ממלחמת אלג'יריה. הרומן האנטי-מלחמתי הקטן הזה, שעמוס במשחקי מילים, בדיחות, חידודים, ציטטות, שגיאות כתיב מכוונות ושימוש אקלקטי ברמות לשון שונות, מסמן את תחילתו של הקשר בין ז'ורז' פרק ל - OULIPO (סדנה לספרות פוטנציאלית). בין השורות המבריקות של הספר, שהוקדש ל- LA LIGNE GENERALE , כתב -עת שפרק היה שותף לו, ובלט בעמדותיו הנטי-מלחמתיות, מצטיירת דמותו של הגיבור: חבר-של-חבר, חייל צעיר שהמספר אינו מצליח אפילו להיזכר בשמו, האנטי - גיבור המובהק, הקורבן האולטימטיבי. ואולם, מלחמה אחת עשויה לפעמים להסתיר מלחמות אחרות: אותו חייל צעיר, ויהיה שמו קאראבין, קאראטוסטרה או קאראמישהו, מעלה על הדעת חייל צעיר אחר, אחר איציק יודקו פרץ, פרכ, פרש או פרק - מהגר יהודי מפולין, שקיפח את חייו במדי הצבא הצרפתי המובס במלחמת העולם השנייה, כשהוא משאיר אחריו אלמנה צעירה (ששנתיים אחר-כך תקפח את חייה גם היא במשרפות של אושוויץ), ויתום בן ארבע, שעתיד להיות אחד מסופריה הגדולים של צרפת במאה העשרים. מן הראוי הוא, שמשורר שאינו חרד מאוויר הפסגות הדליל, יעז מדי פעם להתעלות מעל השכיח, על מנת לרומם, בנימה אפית, את ההווה שלנו. בל נטעה: צעירים אמיצים אלה, שבשיאה של המלחמה ניסו הכל (לשווא, למרבה הצער), כדי למנוע את הגיהנום האלג'ירי מחייל צעיר ששיווע לרחמים, הם-הם יורשיהם האמיתיים של אייאקס ואכילס, של הרקולס וטלמכוס, של הארגונאוטים, של שלושת המוסקטרים, ואפילו של רב-החובל נמו, סנט-אקזופרי, טייאר-דה-שארדן... באשר לקוראים שסגולותיה של האפופיאה הזאת משאירות אותם עדישים, אלה ימצאו בספר קטן זה די הסחות דעת והערות-אגב כדי ללקט בהן עונג, ובמיוחד מתכון של אורז בזיתים, שעשוי לספק אף את המחמירים שבהם. ז'ורז' פרק...

7.
דימוי אחד של העלאה במשכורת אפשר לשאוב מאותם משחקים שוברי ראש - קובייה הונגרית, משחקי טבעות, פאזלים או רוביקוב, שפתרונותיהם מצריכים תנועות מסובכות יותר ויותר (...) "העלאה" היא גם פיגורה רטורית, שמשמעה לערום ערמות של טיעונים כדי לשכנע. ולבסוף, "העלאה" היא דימוי בנאלי של היומיום, הדבר שאותו שואף להשיג עובד כשהוא הולך לפגוש את מנהל המחלקה שלו. בצומת הדרכים של שלוש ההוראות האלה של המילה "העלאה", שהאחת מקורה בשעשועים מתמטיים, השנייה ברטוריקה הקלאסית (...) והשלישית בחיי היומיום, מצא מחזה זה את מקומו. מתחם התפודים, אשר נבנה סביב חמש דמויות העוברות כל אחת בתורה אותו מסלול מבוכי בחיפושיהן אחר אמת שהן אינן זכאיות לנסחה (...), אינו מחזה לתיאטרון ואינו מחזה על תיאטרון, אלא בעיקר משחק על אותה קונבנציה שבירה ומהלכת קסם, המקבצת למשך שעה או שעתיים כמה צופים, והללו, על מרחב מופרך זה של הבמה (אותו מקום סגור שלעולם יהיה חסר בו הקיר הרביעי), פועלים כאילו איש אינו מביט בהם כשהם עושים את עצמם חיים. * ז'ורז' פרק - מתוך גב הכריכה במקור. ז'ורז' פרק (1982 - 1936), בן למהגרים יהודים שבאו מפולין, הוא מגדולי הסופרים שקמו לאסכולת ה - OuLiPo (סדנה לספרות פוטנציאלית) בצרפת. כתיבתו ניתנת לתיאור הן כמייצגת את האמנות שלאחר מלחמת העולם השנייה והן ככתיבה צרפתית שלאחר ה"רומן החדש". שתי הפנים האלה הן בלתי נפרדות ביצירה ובחיבור הזה ביניהן טמונה ייחודיותה. בין ספריו שתורגמו לעברית: "W או זיכרון הילדות", "הדברים", "איזה טוסטוס קטן עם נידון מכוסה כרום בקצה החצר?", "חלל וכו': מבחר מרחבים"....

8.
"מה שאני, ז'ורז' פרק, באתי לחקור כאן, זה את הנדודים, את הפזורה, את הגלות. אליס איילנד בשבילי הוא המקום של הגלות, כלומר המקום של העדר המקום, הלא-מקום, השום מקום. מבחינה זו מעניינות אותי התמונות הללו, מקסימות אותי, מערבות אותי, כאילו עובר החיפוש אחר זהותי דרך ניכוסו של אתר המזבלה הזה שבו נאספו מהגרים בידי פקידים מותשים והוטבלו כאמריקאים בסיטונות. מה שמצוי כאן בשבילי כלל אינו ציוני דרך, שורשים או עקבות, אלא ההפך: משהו חסר צורה, על גבות הנאמר, משהו שאוכל לקרוא לו הסגר, או גזירה, או קרע ושבשבילי קשור באופן אינטימי ביותר, מבולבל ביותר, לעובדת היותי יהודי". ...

9.
ימוי אחד של העלאה במשכורת אפשר לשאוב מאותם משחקים שוברי ראש ? קובייה הונגרית, משחקי טבעות, פאזלים או רוביקוב, שפתרונותיהם מצריכים תנועות מסובכות יותר ויותר (...) ``העלאה`` היא גם פיגורה רטורית, שמשמעה לערום ערמות של טיעונים כדי לשכנע. ולבסוף, ``העלאה`` היא דימוי בנאלי של היומיום, הדבר שאותו שואף להשיג עובד כשהוא הולך לפגוש את מנהל המחלקה שלו. בצומת הדרכים של שלוש ההוראות האלה של המילה ``העלאה``, שהאחת מקורה בשעשועים מתמטיים, השנייה ברטוריקה הקלאסית (...) והשלישית בחיי היומיום, מצא מחזה זה את מקומו. מתחם התפודים, אשר נבנה סביב חמש דמויות העוברות כל אחת בתורה אותו מסלול מבוכי בחיפושיהן אחר אמת שהן אינן זכאיות לנסחה (...), אינו מחזה לתיאטרון ואינו מחזה על תיאטרון, אלא בעיקר משחק על אותה קונבנציה שבירה ומהלכת קסם, המקבצת למשך שעה או שעתיים כמה צופים, והללו, על מרחב מופרך זה של הבמה (אותו מקום סגור שלעולם יהיה חסר בו הקיר הרביעי), פועלים כאילו איש אינו מביט בהם כשהם עושים את עצמם חיים. ז`ורז` פרק (1936-1982), בן למהגרים יהודים שבאו מפולין, הוא מגדולי הסופרים שקמו לאסכולת ה-OuLipo (סדנה לספרות פוטנציאלית) בצרפת. כתיבתו ניתנת לתיאור הן כמייצגת את האמנות שלאחר מלחמת העולם השנייה והן ככתיבה צרפתית שלאחר ה``רומן החדש``. שתי הפנים האלה הן בלתי נפרדות בצירה ובחיבור הזה ביניהן טמונה ייחודיותיה. בין ספריו שתורגמו לעברית: ``w או זיכרון הילדות``, ``הדברים``, ``איזה טוסטוס קטן עם כידון מכוסה כרום בקצה החצר?``, ``חלל וכו`: מבחר מרחבים``....

10.
11.

"הָיִיתִי בִּדְמֵי הַיְגוֹנִים מִתְבּוֹסֵס עִתִּים חָלוּם עִתִּים גּוֹסֵס וְלֹא הָיָה לִי נֵס לְהִתְנוֹסֵס... וּמָנַעְתִּי אֶת לִבִּי... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
הספר מתחיל מעולה ואיפשהו אחרי שליש משהו מתפקשש... כל המלל על הספורטאי... המשך לקרוא
"אני שוכב לי על הגב מביט על התיקרה רואה כיצד חולפים ימי בבטלה גמורה" איש בוחר לצאת ממעגל החיים היומיומי, מהמסלול הקבוע מראש... הוא מחליט ... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
צרפת אחרת. זמנים אחרים. לזכותם של הצרפתים זה נשאר גם כיום. זו עיר שזוגות מרבים להתנשק ולהתגפף בפומבי וגם לריב בקולי קולות יותר מכל עיר אחר... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
בחור בן 25, סטודנט פריזאי, חש שחוט חייו אזל, נזל, נגזל. פתאום אין טעם לקום בבוקר, לצחצח שיניים, לשטוף פנים, לנשנש משהו עם קפה ולמהר לבחינה המחכ... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
העיר היא פריז, הזמן הוא תחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. סילבי וז'רום הם זעיר-בורגנים. הוא בן 21 והיא בת 19, שניהם סטודנטים לשער, סוציופסיכולוגים בהו... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ