קראתי את הספר הזה אחרי שקראתי את ספרה הקודם של המחברת "והשמש חיממה לנו את הגב" וכך כדאי לעשות. שני הספרים משלימים זה את זה. בספר הראשון מתואר סיפורה של אלישבע, בת דמותה של המחברת שהוריה אינם מסוגלים לגדלה והיא עוברת ממשפחה אומנת אחת לאחרת, עד אשר לוקחת אותה דודתה הרווקה גרטרוד, ומגדלת אותה במסירות ובקשיחות יקית.
בספר זה מתואר מסעה של הגיבורה, אלישבע שהיא כבר אם לבן בוגר וגרושה מבעלה, למחוזות הולד

לפעמים מתחילים לקרוא ספר בלי ציפיות מוקדמות בכלל, ואיזו הפתעה...
ספר לא ארוך במיוחד, שמצליח בכנות ובאיפוק לזעזע ולעורר מחשבות שמלוות אותי כבר זמן מה מאז שסיימתי לקרוא אותו -מחשבות על הורות, על זוגיות, על היכולת של אדם להתרומם מהריסות ולבנות את עצמו, על הכוח העצום של חסד, על הכרת תודה.
על אף ההכחשה המקובלת של הקשר בין הדמויות והאירועים שבספר למציאות, ניכר שהספר מספר סיפור אמתי.
הנה פסקאות הסיום