ספרה של <mark>ג'ין לידלוף</mark> הפך מזמן לקלאסיקה של ספרי הורות, בעיקר בכל הקשור לטיפול בתינוקות רכים. המהפכה שיצר הספר בארצות–הברית כבר בשנות השבעים (אך אצלנו רק בשנות התשעים) של המאה ה־20 אינה עניין של מה בכך. הסופרת צפתה בשבטים אינדיאניים בדרום אמריקה, ומתוך אורחות–חייהם הסיקה כמה מסקנות מהפכניות לגבי האופן שבו הם מגדלים את ילדיהם בהשוואה לאופן שבו גדלים ילדים בעולם המערבי.
רבים חושבים שעקרון הרצף הוא הע

אומנם נטלתי את הספר לידי בהתרגשות ובאהדה רבה (גדולות ונצורות שמעתי עליו), אך במהלך הקריאה בו נכונה לי אכזבה כה גדולה עד שהתקשיתי לסיימו. ייתכן ואקומם עלי רבים, שכן לספר יש מעמד של ספר פולחן, ובכל זאת אינני יכול להימנע מהבעת דעתי: מצאתי קטעים רבים וארוכים בספר שטחיים, לא ממצים ואף מקוממים. ההסברים האבולוציוניים (למשל בעמודים 40-38) בלתי מדויקים להפליא ומתוארים בצורה מניפולטיבית, כזו שתתאים לגישתה ש

קוראת את הספר עכשיו , נו התחלתי, הבת שלי שיולדת עכשיו ביקשה ממני לקרוא, אוהבת את הרעיון הזה, מוצאת משמעויות ומזדהה כבר בעמודים הראשונים עם הכתוב עם הכתוב, ומגלה אמיתות לגבי האינטואיציות שלי שוואלה כהתמכרות היו לא ממש מספיק נטולות פינוק כאמא והתוצאה אכן ראויה להתבוננות הבנה קבלה החלה מחילה וחמלה עצמית מכאן רק לעמול את החיים החוויות היחסים ההתנהלויות שלנו מול בני המשפחה, שמחה שהספר לא זנוח ויש עליו