רולאן בארת

רולאן בארת

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (73):
קראתי, מתכננת לקרוא, רשימת קריאה מתוכננת, ספרים שצריך לקרוא, כשלסבתא יהיו מדפים, רן רן, לקרוא, hanagefen@gmail.com, ספרים שאני רוצה לקנות, מדף הספרים שלי, מעוניין לרכוש, רשימה, רוצה לקרוא, רשימת המשאלות - עיון, לתור ולאתר, שקראתי, רוצה לקרוא, ספרים שקראתי, לבדוק, עוד ...
1.
מארפה היה נרעש מאוד כשנהרג בנו, ואחד מתלמידיו אמר: "תמיד אמרת לנו שהכול אשליה, ומות בנך, האם אינו אשליה?" ומארפה השיב: "נכון, אבל מות בני הוא אשליית-על". (סיפור טיבטי) "על אמנות הצילום" הוא חיבורו האחרון של רולאן בארת, שראה אור בשנת מותו (1980). בארת מחפש את המיוחד שבצילום בהשוואה לדימויים אחרים - ציור, ספרות ואף קולנוע - ומוצא אותו בהיותו הדימוי האחד והיחיד המעניק למתבונן בו, לפני כל חוויה אחרת, את ההכרה "זה היה", "זה היה אז ושם". ממצא זה משמש לו נקודת-מוצא לסדרה של הרהורים על הזיקה שבין הצילום לסגנון (ולאמנות בכלל), לתרבות, לחברה, לזיכרון ולמוות.על אף עניינו ההגותי-כללי זהו גם אחד מחיבוריו האישיים ביותר, שכן חיפושיו אחר התגלות אמו בתצלומים ישנים הופכים אותו עצמו למעין מעבדה חיה לחקר הפנומנולוגיה של הצילום (מנקודת ראותו של המתבונן). רבים סבורים שזהו המושלם שבחיבורי בארת מבחינה סגנונית ורעיונית כאחת ....

2.
בספר זה יצר רולאן בארת סוג חדש ? שנון, חריף ומעמיק- של ביקורת תרבות. שמות המותגים והפוליטיקאים השתנו מאז, כמו חלק מהמונחים שבחר להשתמש בהם. גם יעד ההתקפה המסורתי- הבורגנות- שוב אינו מה שהיה. אבל עיקר ביקורתו של בארת נשאר שריר ותקף גם אחרי 40 שנה, הזיהוי וההוקעה הבלתי נלאים של תהליכי המיתולוגיזציה המוליכים אותנו השווא התחומים רבים ושונים. גם כאן והיום, כפי שעשה זאת בארת במאמריו בשנות ה-50 בצרפת, אפשר לזהות את נטיותיהם של השיח העממי מצד אחד והשיח הרשמי מצד שני להפוך את המציאות החברתיתי וההיסטורית - הספוגה מאוויים, אינטרסים ויחסי כוחות בין פרטים וקבוצות- לאוסף של מהויות המעונגות בטבע. ה"לא יעלה על הדעת", "השכל הישר" ודומיהם הם מכשירים לסילוף ורמייה עצמית בעלי יכולת התחפשות וכוח חיות בלתי נדלים. גם כאן ועכשיו עוד יש לנו מה ללמוד ממהלביו של בארת בחשיפת הקודים המיתולוגים הפעילים בחברתנו ובהפיכתם כלשונו, "עם הבטן למעלה"....

3.
ספר זה הוא ניתוח מיוחד במינו של נושא האהבה, היכולה להיות מובנת גם כסוג של לשון. מה שמצוי בהווייתו של האוהב, המשפטים שהוא אומר למושא אהבתו, פרטי התנהגותו – כל אלה הם ביטויים חיצוניים של שפת האהבה. שיח אהבה עוסק בגילויים הדיבוריים של לשון זו, ובצורתו המיוחדת משמש כעין מילון של שיח האהבה. בנימה אישית מאוד עוסק המחבר בגוני הלשון השונים, אשר כלפי חוץ שואפים אל האימפרסונלי והכללי, ואולי במתח הסמוי שבין האישי והכללי טמון סוד קסמו של הספר. רולאן בארת (1980-1915), הוגה דעות ומבקר ספרות צרפתי, מראשי האסכולה הסטרוקטורליסטית, אדם בעל סקרנות בלתי נדלית בכל תחומי החיים המודרניים, שביקש לתעדם ולהסבירם. הספר היה לרב־מכר בצרפת ובארצות־הברית ונושא לוויכוחים ולמאמרים במשך חודשים רבים. מן הביקורת: "ספר אגדי.. אחד מאלה שהייתי לוקחת לאי בודד." יעל גב-אי , ערי מודיעין ...

4.
5 בנובמבר 1977 אחר הצהריים נוגה. אני קונה עוגת פיננסייה קטנה בקונדיטוריה (איזו טפלות). הזבנית הצעירה, המשרתת לקוחה, אומרת זהו זה. אלה היו המילים שנהגתי לומר לאמא כשהבאתי לה דבר מה בעת שטיפלתי בה. פעם אחת, לקראת הסוף, בהיותה מחוסרת הכרה למחצה, חזרה כהד על הזהו זה (זהו, אני כאן, מילים שאמרנו זה לזה כל החיים.) המילים האלה שאמרה הזבנית מעלות דמעות בעיני. אני בוכה זמן ממושך. ב-26 באוקטובר 1977, יום לאחר מות אמו האהובה אנרייט, החל רולאן בארת, מגדולי הפילוסופים במאה העשרים, לנהל יומן סודי המתעד את אבלו. במשך שנתיים כתב בארת באופן יומיומי כמעט, חשוף ללא הסתרות, את כאבו על מות האם ואת געגועיו אליה, בצד הרהוריו על החיים, על המוות ועל הכתיבה. יומן אבל, שהיה גנוז במשך 30 שנה בעזיבונו של בארת, ראה אור ב-2009 ועורר בצרפת בהתרגשות רבה. רשימות היומן, שהן שילוב בין טקסט אינטימי ויצירת מופת ספרותית, פותחות צוהר לחייו של אחד מגדולי היוצרים בזמננו, מחבר מחשבות על הצילום. הן מתפרסמות כאן בתוספת הערות ואחרית דבר מאת דרור משעני. ...

5.
ארבעה טקסטים אוטוביוגרפיים שחיבר רולאן בארת (1980-1915), אחד מגדולי הפילוסופים,מבקרי התרבות והסופרים במאה העשרים,שהתפרסמו לאחר מותו ב-1980: מסה קצרה על "מקום"; מסה מרגשת, שהיא גם מסע זיכרון אישי, אל ארץ ילדותו; יומן-מסע איטי, אירוטי ותמיד גם פוליטי מאוד למרוקו; ויומן אינטימי שכתב בארת במשך שלושה שבועות, בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו של 1979, חודשים ספורים לפני מותו. הטקסטים האלה הם הזדמנות נוספת לפגוש את בארת ההוגה, מן החשובים בזרם הפוסט-סטרוקטורליסטי, ולהכיר את מחשבתו המאוחרת; אבל בעיקר ניתנת כאן הזדמנות נדירה וחד-פעמית לקוראיו המושבעים וגם לאלה שעדיין לא התוודעו לכתביו, לפגוש בבארת האדם,בשנות השישים לחייו,מלנכולי ומאושר, בודד ומוקף בעולם כולו....

6.
עיני רבים, רולאן בארת (1915-1980) הוא מייצגו הבולט של הסטרוקטורליזם הצרפתי, אך בה בעת מבשרה המוקדם של האכזבה מגישה זו ומחלומותיה המדעיים. בעיני אחרים, בארת מצטייר כאיש של חלקים, כמאוהב בספרות, כממציא פיקציות ביקורתיות, כסופר שהיטיב לתאר בחושניות רבה את האריג הטקסטואלי, שהגדיר מחדש את אפיוני המסה כסוגה ספרותית. דרגת האפס של הכתיבה (1953) הוא ספרו הראשון של בארת. חלקים ממנו התפרסמו מספר שנים לפני כן בכתבי עת ובעיתונות. התזה של בארת מצביעה על קיומו של "משבר" המפריד בין הכתיבה הקלאסית לבין זו שהתפתחה לאחר 1848 ? כתיבה בורגנית בעלת מודעות "טרגית". על מנת לבסס את טענתו הוא מגדיר מחדש את היחסים שבין השפה והסגנון; יחסים אלו הוו ציר רעיוני בספרו של סארטר "הספרות מה היא?"(1947), אשר בה מדבר סארטר בזכות מחויבותו המוסרית של הספר לחברה ובצורך לרתום את הסגנון לתכנים. בארת תוקף עמדות אלו ? מבלי להזכירן במפורש ? על ידי יצירת מושג חדש: "הכתיבה" (ecriture). הכתיבה ממוקמת בין השפה לסגנון באופן המצריך ארגון מחדש של הגורמים המעורבים במעשה הספרותי; היא משקפת את "בחירתו" המודעת של הסופר ביחס להבחנתו את מהות הספרות ביחס למחויבותו החברתית. אולם הניתוח שמציג בארת בדרגת האפס של כתיבה טומן בחובו את הרמז לבלתי אפשריות של המפעל המוצע על ידי בארת עצמו, כלומר השאיפה לייצר סגנון ספרותי ניטרלי ? "דרגת אפס "אינה יכולה להתקיים כמצב ממשי של כתיבה, אלא כאוטופיה הבלתי מושגת שלה....

7.
המסה הנאת הטקסט (1973) מציגה את רולאן בארת (חוקר התרבות הצרפתי הגדול, 1980 - 1915) במלוא הדרו, משוחרר מכבלי השיח הסטרוקטורליסטי, אשר הוא עצמו היה מבין מנסחיו בשנות ה - 60. בארת מעלה לדיון את התגובה הקונקרטית, האישית ואפילו הגופנית שמעוררים בו טקסטים. זו סוגיה שהתורות האסתטיות נטו לראותה כעניין פרטי וזניח, שאין טעם לעסוק בו אלא במידה שהוא ניתן להכללה תחת מושגים כגון "יופי". הנאה, אפילו מרובה, כך הוא מתוודה, אפשר להפיק מטקסטים השייכים לקטגוריה הכללית של הקריא", ואילו ההתענגות - חוויה חריפה, שורשית ועוצמתית, בעלת זיקה לארוטי ולמיסטי, שמרכיב העונג שבה אינו נפרד מכאב, מאימה - אינה מזומנת אלא למי שמוכן להיכנס להרפתקה הבלתי משוערת של המגע עם טקסט אוונגרדיסטי, המערער מוסכמות של ייצוג ולשון ופורץ גבולות: טקסט העומד בפני כל ניסיון "להבין" או "להכיל" אותו. וריאציות על הכתב נכתבה בפברואר 1973, לפי הזמנת המכון האקדמי של רומא. מסה זו לא פורסמה בחייו של בארת, ככל הנראה בעקבות אבדן כתב היד בדרך מרומא למילנו. בעיזבונו של המחבר התגלה עותק פחם, כך שה"וריאציות" הופיעו לראשונה במהדורת "כל כתביו" (1993). זו מסה בעלת אופי למדני והיסטורי. ניכרת בה השפעתה של הדקונסטרוקציה מבית מדרשו של דרידה המוקדם, אשר פתח מחדש את שאלת מעמדו של הכתב בתוך מסורת הפילוסופיה והתרבות המערבית. בעקבות הדיון החלוצי של דרידה, מערער בארת על ההנחה הרווחת שהשפה היא קודם כול דיבור שתכליתו תקשורת בין - סובייקטיבית, והכתב הוא רק תוספת מאוחרת וכלי עזר משני לשם כך. לאחר שליקט מידע היסטורי ופילולוגי ממקורות מגוונים וערך אותו לסדרה של טיעונים ביקורתיים על אופייה האתנוצנטרי של תפיסה זו, מוליך בארת את הדיון אל שאלת מעורבותו של הגוף במעשה הכתיבה, נמו גם לבחינת ההנאה או העונג שניתן להפיק מכך....

8.
ביסודות בסמיולוגיה הניח רולאן בארת את יסודותיה של הדיסציפלינה החדשה הזאת – סמיולוגיה. ספר זה הוא בבחינת טקסט מכונן ומתווה דרך למחוק סמיולוגי אפשרי בתחומים מגוונים ביותר כדוגמת ספרות, פרסום, אתנולוגיה, אורבניזם, רפואה....

9.
"הבוקר, האופָה אומרת לי: 'יפה עדיין! אך חם זמן רב מדי!' (אנשי המקום מוצאים תמיד שיפה מדי, חם מדי). אני מוסיף: 'והאור כל כך יפה!' אך היא אינה עונה, ואני שוב מבחין בקֶּצֶר הזה בשפה, שהשיחות הקלילות ביותר הן הזדמנות הפז שלו. אני מבין ש"לראות את האור" שייך לרגישות מעמדית; או ליתר דיוק, מכיוון שישנם אורות "ציוריים" שהאופה בוודאי נהנית מהם, מה שנחתם חברתית הוא הראייה ה"מעורפלת", הראייה בלא מִתְאר ... ראייתה של שקיפות, ראייתה של לא-ראייה ... בסופו של דבר, אין דבר תרבותי יותר מהאטמוספרה, אין דבר אידיאולוגי יותר ממזג האוויר". "בהיותו ילד הוא לא חיבב במיוחד את סרטי צ'רלי צ'פלין; מאוחר יותר ... הוא מצא שיש מעין עונג באמנות הזאת, שהיא בה בעת עממית מאוד (היא הייתה כזאת) ועקלקלה מאוד; זו הייתה אמנות מורכבת, שתפסה כמו באלכסון כמה טעמים וכמה שפות. אמנים מסוג זה מעוררים שמחה מושלמת מכיוון שהם מספקים את הדימוי של תרבות שהיא מבודלת וקולקטיבית גם יחד: תרבות רבת פנים. או אז דימוי זה מתפקד כאיבר שלישי, האיבר החותר תחת הניגוד שבו אנו כלואים: תרבות של ההמונים או תרבות עילית". רולאן בארת על פי רולאן בארת הוא אחד הספרים האינטימיים והחושפניים של רולאן בארת, שבו הכתיבה משוטטת ומשרטטת את ההוויה היומיומית – כמו זו המחשבתית – של אחד מגדולי הוגי הדעות של המאה ה-20. דווקא בספר "מינורי" זה, הכתוב בקטעים קצרים ומדוייקים, ניתן מבט רחב בתרבות הצרפתית, בטקסטים שונים של בארת עצמו ובחייו שלו. בארת מעיין בקיום הבורגני של סביבתו, ואף בשלו עצמו, דובר את "הזדקנותו" (הספר פורסם בשנת 1975) ואת תנועתו הצידה מהמרכז הפעיל והפוליטי של הצעירים; בוחן תצלומים מילדותו, לצד דיון בסוגיות סמיולוגיות שהוא היה להן אב. רולאן בארת על פי רולאן בארת אורג שטיח מופלא, מרגש ומרתק של התרבות המערבית והכתיבה העיונית-פיוטית....

10.
בשנת 1965 פרסם ריימון פיקאר, פרופסור בסורבון וחוקר של כתבי ראסין, ספר בשם "ביקורת חדשה או הונאה חדשה". עיקר קצפו של פיקאר יצא כנגד קובץ המאמרים "על "ראסין" מאת רולאן בארת, שהתפרסם כשנתיים קודם לכן, ושפיקאר ראה בו את מייצגה של "הביקורת החדשה". לטענת פיקאר, ביקורת זו מסתירה תחת מעטה של להטוטנות מילולית את שרלטנותה, בורותה וזלזולה במושא הביקורת – היצירה הכתובה. ספרו של פיקאר חולל מיד עם פרסומו סערה גדולה וגרר גל תגובות נרחב הן מכיוונה של "הביקורת הישנה" והן מכיוונה של "הביקורת החדשה". כל העיניים היו נשואות עתה לעברו של בארת, ותגובתו אכן לא איחרה לבוא בדמותו של החיבור – ביקורת ואמת – שראה אור בשנת 1966. אולם תהיה זו טעות לראות את ביקורת ואמת של בארת כעוד נדבך במריבה פנים-ספרותית אי שם בצרפת של אמצע שנות ה-60, שכן שאלת הספרות כרוכה כאן בשאלה הכללית יותר של האופן שבו האדם מעניק מובן לעולמו. בארת מצביע על כך שעמדה תיאורית ניטרלית של חקר הספרות איננה מן האפשר. כל תיאור הוא כבר פעולה בעולם, כך שפעולתו של מבקר הספרות משפיעה במישרין על יכולת התחדשותה של הלשון. בארת טוען זאת במפורש: "אני מגן כאן על הזכות לשפה". אחת ההאשמות הרווחות שהופנו בזמנו כלפי השיח ה"חדש" ושמופנות כיום כלפי השיח הפוסט-מודרני היא ההאשמה בדיבור חמקמק, עודף, מתחכם יתר על המידה, דיבור הממלל עצמו לעייפה. חיבור זה בכללו מהווה מענה להאשמה זו, שכן הוא מראה שהדיבור אף פעם אינו פשוט. הפשטות היא אידיאל שווא המחפה על רצון מוכחש להקפיא את השאלה, את התשוקה, את תנועת הדיבור. אל לה ליצירה הספרותית, לביקורת או לקריאה לשאוף לדיבור כוזב בפשטותו, אלא דווקא לדיבור בתנועה, לדיבור מורכב, לדיבור המרכיב מחדש את היצירה ללא הרף ויוצר מובנים חדשים, שפה חדשה. לספר מצורפת הקדמה, מאת עירן דורפמן, על המחלוקת בין "הביקורת הישנה" ל"ביקורת החדשה". עד כה ראו אור בעברית, בהוצאת רסלינג, ספריו הבאים של רולאן בארת: "הנאת הטקסט / וריאציות על הכתב" 2004; "דרגת האפס של הכתיבה" 2004; "מות המחבר" 2005....

11.
"אין מקום ללא שפה: לא ניתן להעמיד את השפה, את המילולי ואפילו את הלהגנות, כנגד חלל טהור וראוי שיוכל להיות החלל של המציאותי ושל האמת, חלל חוץ-שפתי. הכול שפה, או ליתר דיוק השפה נמצאת בכול. היא חוצה את הממשי כולו. אין ממשי ללא שפה. כל גישה המחפשת מקלט מפני השפה או מסתתרת מאחורי לא-שפה, או שפה המתיימרת לניטרליות או לאי סימון, נוהגת בחוסר תום לב. החתרנות האפשרית היחידה בכל הנוגע לשפה היא העתקת מקומם של הדברים. התרבות הבורגנית נמצאת בתוכנו: בתוך התחביר שלנו, באופן הדיבור שלנו, אולי אפילו בחלק מן ההנאה שלנו. איננו יכולים לעבור לתוך הלא-שיח משום שלא-שיח אינו קיים. אפילו הגישות הטרוריסטיות ביותר, הקיצוניות ביותר, נידונו להשתלטות מהירה מאוד. המאבק היחיד שנותר איננו גלוי, אלא לעתים קרובות הוא חנוק, נכלולי. לא תמיד הוא נוחל ניצחון, אך עליו לנסות להעתיק את מקומן של השפות. אנו מנסים ליצור באמצעות השפה הבורגנית את האמצעים הרטוריים שלה, הגינונים התחביריים שלה, ערכי המילים שלה וטיפולוגיה חדשה של השפה: מרחב חדש שבו סובייקט הכתיבה וסובייקט הקריאה אינם תופסים בדיוק את אותו מקום. זו עבודת המודרניות כולה". ...


שבת. מהחלון נשקף אלי נוף ירושלמי מושלג מרהיב. על המיטה שמולו שוכבת אמי. היא מחוסרת הכרה מזה יומיים. אחרי חודשיים של אישפוז בשל ניתוח כושל ה... המשך לקרוא
42 אהבו · אהבתי · הגב
רולאן בארת ללא ספק פיתח תיאוריות בכל מיני תחומים, ההתייחסות שלו לצילום בספר זה היא מאוד מעניינת. כמי שלא היה בצד המצלם, כי אם רק כצד המצולם,... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
אני נורא נהנת ליקרוא את הספר הזה הוא ספר יפה אני לא יכולה להפסיק ליקרוא אותו מסופר פה על אהבה אותי זה מלמד איך אפשר לשמור על אהבה ולא להיפ... המשך לקרוא
ספר חריף כמו משקה עתיר אלכוהול ומעורר כמו סט של מלחי הרחה. בארת מפרק את שיח האהבה למבני יסוד, באופן מעורר התפעלות, ומשחרר את כל השדים מכל הב... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב
הרהורים, מחשבות ותהיות התהתהוות בבארת לאחר מות אימו, מובאות כאן לפנינו. בארת היה מאוד קשור לאימו, הוא חיי איתה תקופה לא קצרה מחייו. בארת ש... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
עצוב ויפה. אוסף של הרהורים על אבדן, יגון ומהות האבל. האם זו ממש ספרות? לא בטוח. רולאן בארת טובע ביגון לאחר מות אמו. הוא חושף ביומן האבל שלו א... המשך לקרוא
23 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ