ספרו של משה מאיר, שניים יחדיו, מגלם פריצת דרך בפילוסופיה של הדת היהודית בזמן החדש. שורשיו מעוגנים במקורותיה של פילוסופיית הדת היהודית במאה העשרים, בייחוד בזו של הרמן כהן ושל הרב סולובייצ`יק, ובמורשת ההגות החסידית; רקעה הוא המריבה העקרה בין דתיות לחילוניות בעידן המוגדר כפוסט מודרני. הכרתו הכואבת של משה מאיר, היונקת מחוויה אישית, היא שזהותם העצמית של ה`דתיים` וה`חילוניים` לוקחת חלק זה בעולמו של זה ושהמריבה חוצה לא רק ביניהם אלא גם בתוכם. המחבר מפתח בספרו לשון דתית-פילוסופית חדשה שתאפשר לצאת מתוך השריון הסוגר עליהם ומונע מהם לראות זה את אנושיותו של זה, וליצור לא רק הידברות יהודית אנושית אלא גם זהות אישית מגשרת ומאחדת של מאמין חילוני מזה וחילוני מאמין מזה. כחוקר פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש שגיבש עמדה משלו בנושאים הללו, התרשמתי עמוקות מן התנופה החדשנית, הבהירות והיושר האינטלקטואלי המאפיינים את ספרו של משה מאיר, מיפי מבנהו ומן האלגנטיות של סגנונו. ספר יפהפה שעם עמקותו קריאתו קולחת ומהנה. זהו ספר שיעשיר ויפרה את עולמו הרוחני של כל קורא המתעניין בנושאים אלה והוא עשוי לחולל ויכוח ענייני ומעמיק בין חסידים נלהבים למתנגדים נלהבים, בין אם הם דתיים ובין אם הם חילוניים." ( פרופסור אליעזר שביד, החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית) "החיפוש אחר פילוסופיה דתית מרעננת היא אחד החיפושים החיוניים ביותר והמרתקים ביותר. משה מאיר מציג דרך שהיא גם תבנית וגם תוכן לכינון אחת מדרכי האמונה המיוחדים שבדור שלנו. דווקא כמי שלא הסכים עם כל דבריו, אני רואה חשיבות עליונה שמשנתו תיקרא על ידי כל אדם מאמין ותהדהד בתוכו - בין על ידי אימוץ ובין על ידי ביקורת, מכיוון שבוקע ממנה צליל מכוונן, ישר ומעמיק של בקשת אלוהים"(הרב יובל שרלו) "בספר היפה החשוב והמקורי הזה בורא משה מאיר מצלמו ומדמותו את האדם הדתי-חילוני הדומה באופן חיצוני בלבד לאדם הדתי-דתי. בריאה מרתקת זו גרמה לי להתבונן שוב בדמות דיוקני ולגלות שאחרי ככלות הכול אינני אלא אדם חילוני-דתי שדמיונו לאדם החילוני-חילוני הוא חיצוני בלבד." (ארי אֵלון מחבר "עלמא די" ו"בא אל הקֹדֶשׁ") ...

מפגש מקרי עם אם שכולה מערער את עולמו של הגיבור, שאיבד את אביו כשלושים שנה קודם לכן, במלחמת ששת הימים. הוא יוצא למסע שתכליתו לגלות מה בדיוק ארע לאביו, ובמהלכו מספר, בשפה ציורית שבה מציאות ודמיון מתעתעים זה בזה, סיפורי ילדות והתבגרות על רקע שכונותיה של ירושלים ובתי העיר. משה מאיר, ד"ר לפילוסופיה יהודית, מחנך ומרצה. פרסם שלושה ספרי שירה וספר הגותי ("שניים יחדיו" בהוצאת טובי עיון) וזהו רומן הביכורים שלו. הסרט סוקרטס על למברטה שהוקרן בערוץ הראשון ובהקרנות מסחריות מתאר את סיפור חיפושו אחר דמות אביו ונסיבות מותו....

ברומן זה, בו רב הנסתר על הגלוי, פונה הקורא אל חוויה יחודית של הכרת עולם הנפש והחיים כפי שהם מצטיירים בסיפורה של הגיבורה הראשית. במבט מפוכח, צורב לעיתים ומרפא חולי, מקדמת איטה, גיבורת הרומאן, את התפתחותה שלה תוך שחייה העכשוויים הולכים ונישזרים בעברה ההיסטורי־יהודי. איטה בת למשפחה חרדית ותיקה חיה בירושלים, שעה שנפשה יוצאת אל מחוזות החיים של משפחתה באירופה של טרום מלחמת־העולם השניה. ככל שתנועתה אל עבר ההשלמה עם כל שנפשה מבקשת עבורה הולכת וגוברת, כך הופך הסיפור שלפנינו לבעל עומקים ונסתרות. הקורא, המשייט עם איטה במחוזות רחוקים זוכה לחוויה שלמה וייחודית, מסע רב תהפוכות ומעשים. על גבי ציר קוטבי בו מצויים בכפיפה אחת: המוכר, המצוי, השגרתי, בעולמה הירושלמי־חרדי של איטה — תלמידת חכם, ישרת דרך ובעלת יכולות אנליטיות מובהקות שאינן זוכות למימושן המלא, לבין עולמה הפנימי העשיר ומעשיה המרתקים, המחברים אליה דמויות משנה ואירועים שאיש לא שיער, הקורא זוכה להכיר תהליכי צמיחה תודעתית רבים ומעשירים. הרומאן, פרי עטו של משה מאיר — פילוסוף ומשורר, משלח את הקוראים בו אל עולם גדוש צבעוניות וקסם, ראליה ומטא־ראליה הדרים בו בכפיפה אחת....

יובל, גיבור "קוץ ודרדר", עוזב את בית הוריו ומחפש מקלט לנפשו העדינה והמיוסרת בבית קרוביו הירושלמים. בשל המעבר לעיר, ואולי בשל הטלטלה שעבר בבית שאותו עזב, אמנותו הדתית של יובל מתערערת. תפיסת המציאות שלו הולכת ונעשית מורכבת, תובענית וצבעונית עד אין קץ. בחייו החדשים אפשרות אחת אינה מבטלת אחרת: הוא משתוקק אל עידית הפרועה וגם אל אביגיל החסודה. הוא מיוסר ומאושר, מטיל ספק בעיקר ומאמין בכל לב. יובל הוא מאמין חילוני ואולי וחילוני מאמין. הוא אדם צעיר ורגיש שאינו יכול שלא לשאול שאלות עמוקות ומייסרות על אמונה, אהבה, נאמנות ושייכות. בעולם הקוונטי המופלא והמתוחכם שברא כאן הסופר משה מאיר, חיים זה לצד זה סיפורי חכמים, טקסטים מן המקורות וסיפור אהבה מקומי ואקטואלי. ד"ר משה מאיר הוא חוקר מחשבת ישראל, סופר, משורר ומחנך. עמית מחקר במכון שלום הרטמן, ומנחה קבוצות ב"קולות", מלמד הגות יהודית מודרנית באוניברסיטה העברית בירושלים ומנחה סדנה בהגות יהודית במכון ון ליר. הגותו של מאיר עוסקת רבות בזהות דתית בתקופה המודרנית, ביחסי דת ומדינה ובהגדרת הזהות הציונית-הדתית במדינת ישראל. בין היתר עסק בהגדרת ה"חילון כתופעה פנים דתית". לפי מאיר, החילוניות איננה מושג הפכי ומנוגד למושג הדתיות, ושתי השאיפות יכולות לשכון באדם אחד- "היהודי הדתי-חילוני". בנושא זה עוסק ספרו "שניים יחדיו: פילוסופיה דתית-חילונית חדשה". שעליו אמר אליעזר שביד: "הכרתו הכואבת של משה מאיר, היונקת מחוויה אישית, היא שזהותם העצמית של ה`דתיים` וה`חילוניים` לוקחת חלק זה בעולמו של זה ושהמריבה חוצה לא רק ביניהם אלא גם בתוכם. המחבר מפתח בספרו לשון דתית-פילוסופית חדשה שתאפשר לצאת מתוך השריון הסוגר עליהם ומונע מהם לראות זה את אנושיותו של זה, וליצור לא רק הידברות יהודית אנושית אלא גם זהות אישית מגשרת ומאחדת של מאמין חילוני מזה וחילוני מאמין מזה".ספר הפרוזה הראשון שלו, "אבי אבי", ראה אור ב- 2009 וזכה לשבחי הביקורת. ספר העיון "שניים יחדיו – פילוסופיה דתית חילונית חדשה" ראה אור ב-2012. ...

אַתְּ עוֹלָה מִדּוֹרוֹתַיִךְ זֵהָה וְשׁוֹנָה מְקֻטֶּרֶת מִתְרַפֶּקֶת. אַהֲבָתִי מִתְפָּרֶקֶת חֶלְקָהּ לוּט בַּעֲרָפֶל אַחֵר בַּר כְּחַמָּה קַרְנַיִם מִשְׁתַּבְּרוֹת לְצִבְעֵי צְבָעִים. נְקֻדִּים נְקֻדִּים אֲנִי אֲנִי בְּרָכוֹת שׁוֹפְעוֹת מֻבְרָכוֹת מִשְּׁמֵי שָׁמַיִם. מֶרְכָּבָה אַרְמוֹן כִּסֵּא עַד יָם כָּחֹל יָרֹק מַשְׁחִיר וְשֶׁמֶשׁ אֲדֻמָּה בָּאָה בּוֹ. צמחתי בשני עולמות, עולמה של תורה, ועולם היצירה, השירה הספרות וההגות. אני כותב בשלוש סוגות – הגות, פרוזה ושירה. עבורי ההגות היא התרגום לעולם ההלכה - במיוחד למסורת הבריסקאית המושגית אליה אני מחובר. הפרוזה - לעולם האגדה, והשירה - לעולם הסוד. כך גם ספר שיריי זה, הוא ספר של סוד. הד סערה הוא מסע פיוטי דרך נופי נפש וזיכרון. במרכזו עומדת ירושלים, עיר של חומות וקדושה, המשמשת רקע לשירי אהבה עזים ולהתמודדות עם שאלות של זהות ושייכות. הספר נע בין געגוע לנחמה, בין אובדן למציאה, בין קודש לחול. שירי האהבה בו מהדהדים את שיר השירים לצד מציאות עכשווית, והשפה משלבת מסורת עם חידוש. זהו ספר על כוחן המרפא של האהבה והשירה בתוך סערות החיים....

מראות וקולותאֲפֹר שָׁמַיִם מְשַׁלֵּחַ טִפּוֹתָיו, עוֹטוֹת בֵּיתֵנוּ כְּסוּת.וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין כָּאן אָח,אֲנַחְנוּ מִתְבּוֹנְנִים בַּשַּׁלְהָבוֹת,בָּרִצּוּדִים. אָדֹם כָּחֹל צָהֹב,אוֹר וְחֹם,זוֹרְמִים בֵּין חֲדָרִים. דְפִּיקוֹת עַל חַלּוֹנוֹת, הוֹפְכוֹת לְקוֹל תֻּפִּים,וּבְצֵרוּף לָאֵשׁ וְלַצְּבָעִים,אֲנַחְנוּ,רוֹאִים קוֹלוֹת. משה מאיר, יליד 1961 . נשוי, אב וסב. למד בישיבת הר עציון,ד"ר לפילוסופיה יהודית. מפתח שיטת חשיבה קבוצתית בית מדרשית — 'אפרכסת'. מנהל תוכן במיזם 'אדרבה' בלוד.ספריו:'כמעט', שירים, עקד, תשנ"א 1991 .'סמיכות', שירים, עקד, תשנ"ב 1992 .'ספר הבית והמנוחה' — שירים, ירון גולן, 1995 .'אבי אבי', פרוזה, טובי, 2009 .'קוץ ודרדר', פרוזה, כנרת זמורה ביתן, תשע"ג 2012 .'שניים יחדיו — פילוסופיה דתית חילונית חדשה', הגות,מאגנס ומכון ון ליר ...

פנים אֲנִי מֻמְחֶה לְפָנַיִךְ, לְתָוִים, חֲרִיצִים, קְמָטִים,אֲנִי יוֹדֵעַ תַּתֵּי-זְרָמִים, עוֹלִים מִמַּעֲמַקִּים, מְבִיאִים עֶצֶב, שִׂמְחָה, צְחוֹק.עוֹד בְּטֶרֶם תֵּדְעִי מָה תָּחוּשִׁי, כְּחַיָּה יוֹדַעַת רְעִידַת אֲדָמָה,גַּלִּים נִשְׁבָּרִים בְּתוֹכִי, חֶרְדוֹתַי נִבְלָלוֹת בִּדְאָגָה,לִשְׁלוֹמֵךְ, לְאָשְׁרֵךְ, לְתָוֵי צָהֳלָה פּוֹרֶצֶת מִמֵּךְ, בְּעֵת רָצוֹן. אֲנִי מַכִּיר שְׁמִיטַת פָּנִים, צְלִילָה עִם דָּגִים,לְלֹא מִשְׁקֶפֶת, בְּלִי צִנּוֹר חַמְצָן, אֲנִי יוֹדֵעַ, קוֹרֵעַ שָׁמַיִם, עוֹלֶה אֶל כִּסֵּא כָּבוֹד, מוֹרִיד מֶרְכָּבָה, סוּסִים,אֵלִיָּהוּ נוֹפֵל, נוֹתָר מֵאָחוֹר, אֲנִי דּוֹהֵר, פּוֹצֵעַ קַו מַיִם,יוֹרֵד, יוֹרֵד עוֹד, עוֹד, יוֹרֵד מֶרְכָּבָה עַד אֵלַיִךְ,לְהַעֲלוֹת אוֹתָךְ אֶל פְּנֵי יָם, אֶל פָּנַיִךְ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָךְ עוֹד,יִהְיוּ פָּנִים אֲחֵרִים. כהיוותר השיר לבדו עומדות בפני הקורא אפשרויות התבוננות מעמיקה בכל רזיו. כך בספרו החדש של משה מאיר כהיוותר שמו. תעצומות נפש, התגלות, עמידות הגוף, אהבה, יחסים, זיכרון, בית. כל אלו הולמים בשערי התודעה הנפקחת למילותיו של המשורר. כמה אור וכאב, כמה פתיחות וטיפוס במעלה מדרגות המקווה הפנימי להיטהרות מזככת בשירתו זו של המשורר. ימי אהבה וכיליון, ימי חסד ומעשה ניסים – כולם כאחד כאן לפנינו לרומם כל אחד ואחת באשר הם.ספר זה מעיד על כתיבה מעמיקת הגות, יצירת הלב האוהב. עונג של ממש נכון לקוראים הנבונים. ד"ר שילהב...

האם יש פילוסופיה יהודית? או שמא הפילוסופיה היהודית איננה אלא פילוסופיה מערבית העטופה במעטפת מקורות היהדות? הספר הזה שייך למסורת הטוענת שיש פילוסופיה יהודית. היא מהווה פגישה בין הפילוסופיה ובין מקורות היהדות, כשכל אחד מהענפים תורם למשנהו תרומה ייחודית. אם כן, מהי תרומתם של מקורות היהדות לפילוסופיה? הספר מציע תשובה חדשנית ומהפכנית. מקורות היהדות לא תורמים תוכן מסוים לפילוסופיה, ואפילו לא תבנית יסוד - כפי שחשב הפילוסוף הרמן כהן. מקורות היהדות - לא כתבי הקודש אלא משנת החכמים - תורמים שיטת חשיבה ייחודית, הנבדלת מהשיטה המדעית הנגזרת מהפילוסופיה. שתי השיטות - המדעית והבית מדרשית - משלימות אחת את השנייה ותורמות אחת לשנייה. השיטה הבית מדרשית עוברת הפשטה, ומיושמת בתחומי חשיבה שונים. תחום חדשנות חדש נוצר, בהשראת דברי רבי יהושע - 'אין בית מדרש ללא חידוש'. זאת איננה רק שיטה תיאורטית. המחבר - ד"ר משה מאיר - בוגר ישיבה וד"ר לפילוסופיה יהודית, יצר שיטת חשיבה קבוצתית, שיטת 'אפרכסת', שהיא הפשטה של שיטת החשיבה הבית מדרשית הקדומה. עם השיטה הזאת הוא עובד עם אנשי מדע, ביטחון, רפואה עסקים וחינוך. הספר מציג את שאלת היסוד של הפילוסופיה היהודית, שאלת היחס בין הפילוסופיה ומקורות היהדות, מציג את פתרון הפילוסופים היהודים לדורותיהם עד לשיטתו של הרמן כהן וממשיכי דרכו - פרנץ רוזנצווייג, עמנואל לווינס והרב סולובייצ'יק. לאחר מכן מציע את פתרונו ובונה את שיטתו התיאורטית והיישומית. בכך משתנה תמונת הפילוסופיה היהודית העכשווית והעתידית. המחבר למד תלמוד מסבו אברהם ארזי ומרבו הרב אהרון ליכטנשטיין. הוא כתב עבודת דוקטורט על הפילוסופיה של הרמן כהן, ופנה לכתיבה יוצרת של פילוסופיה הממשיכה את דרכו. בספר הוא מביא לידי ביטוי את שתי אהבותיו - לתורה ולפילוסופיה, ומצליח לגשר ולחבר ביניהן. משה מאיר...