רפי מן

רפי מן

סופר

ד"ר רפי מן הוא חוקר תקשורת והיסטוריון, עיתונאי לשעבר בגלי צה"ל וב"מעריב". מרצה בכיר בבית הספר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל, עמית הוראה במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים ומורה בבית הספר "כותרת: לתקשורת ועיתונאות.
בוגר האוניברסיטה העברית בהיסטוריה ויחסים בינלאומיים ובעל תואר דוקטור מבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב.
חבר מערכת כתב העת לביקורת התקשורת "העין השביעית".
חתן פרס סוקולוב לעיתונאות בשנת 2000 (ציון לשבח) על הספר "עיתונאות - איסוף מידע ועריכה" שכתב יחד עם פרופ' יחיאל לימור.

1.
וינסטון צ`רצ`יל העניק לעולם את ``דם, יזע ודמעות``, יוסף סטלין הותיר להיסטוריה בין היתר את ``כמה דיווזיות יש לאפיפיור?`` וג`ק קנדי יזכר עוד שנים רבות גם הודות ל``אני ברלינאי``. וגם הזיכרון הישראלי מורכב לא רק מתאריכים, משמות אישים וממאורעות, אלא גם מן האמירות ומן הציטוטים, מהמונחים ומהכינויים, הנושאים עמם ניחוחות של הזמן והמקום. ``כמו ג`וקים מסוממים בבקבוק``, ``אני אנווט``, ``אנחנו על המפה``, ``ככה לא בונים חומה``, חאו``ם-שמום``, ``התרגיל המסריח``, ו``כולנו אשמים`` הם רק קומץ מן הציטוטים המובאים בספר זה, לצד ביטויים ומונחים שהפכו למטבעות לשון כ``טייס השלום`` דרך ``מרפסת גולדה`` ועד ``עריקים``. בין דפי הספר הזה תמצאו מאות ציטוטים, ביטויים, כינויים ומונחים. יש בו הצהרות מדיניות. הכרזות לוחמניות של ערב מלחמה או מערכת בחירות. כינויים מזלזלים ביריבים. הגדרות ציוריות למצבים פוליטיים או חברתיים, ולצד כל אלה גם פליטות פה מביכות. מרבית הציטוטים, הכינויים, הסיסמאות וההגדרות משקפים יותר מכל את סגנונם האישי של הדוברים, תפישת עולמם ויחסיהם עם הסובבים אותם, כמו גם את הסביבה ואת הזמן שבהם נאמרו. הלקט הזה נועד לחובבי היסטוריה, לתאבי טריוויה, לאוהבי נוסטלגיה, ולקוראים המבקשים להציץ אל האירועים מזווית קצת אחרת, שונה מזו שמובאת בדרך-כלל בספרי היסטוריה, במילונים לעברית מדוברת ולסלנג, או בספרי ציטוטים אחרים ובאלבומי-היובל למיניהם. הערכים השונים מלווים בתצלומים, קריקטורות וקטעי עיתונות. המחבר, רפי מן. הוא ראש דסק החדשות במעריב ומרצה לעיתונאות, לשעבר מנהל מחלקת החדשות בגלי צה``ל וסופר מעריב בוושינגטון, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה וביחסים בינלאומיים. ספריו הקודמים: גלי צה``ל - כל זמן (עם ציפי גון-גרוס, בהוצאה לאור של משרד הביטחון), ועיתונאות - איסוף מידע, כתיבה ועריכה (עם יחיאל לימור, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה)....

2.
מ"ד"ש עם שיר" ועד "קולה של אמא", מ"מצעד המרגנית" ועד "סוף שבוע רגוע", מ"שישים שניות" ועד "שעה היסטורית", מ"מה יש" ועד "תיאוריית הקשר", מ"בוקר טוב ישראל" ועד "רצועת הביטחון", מ"עושים מדינה" ועד "מדינה בדרך" - מתנגן הצליל של גלי צה"ל כבר יותר מחמישים שנה. מה שהחל באולפן מאולתר בבית-ספר ברמת-גן ובתלונות נצחיות בנוסח "לא קולטים אתכם", הפך לימים למערכת אולפנים משוכללת ומשדרי FM מקריית שמונה ועד אילת - ושידור לקצווי העולם באמצעות באינטרנט. זר לא יבין זאת: תחנת שידור צבאית, שהיא תמהיל ייחודי של צבא ואזרחות, משמעת ושמץ-מרדנות, תרבות וספורט, לשון גבוהה ושיח עממי, שפה תקנית וקולניות בוטה, הגיגים ווידויים, מצעד הפזמונים ורוק כבד, הרצאות אקדמיות ופקקי תנועה, הורמונים גועשים ויישוב דעת מנוסה, חדשנות ונוסטלגיה, איכות ופופולריות. קצת מכל דבר - והכול יחד, אם תרצו, תמצית הישראליות: יוזמה ועקשנות, יצירתיות וחיפוש-דרך, וגם הרבה אלתור וחוצפה. רדיו הנאמן לתפקיד התקשורת הציבורית, גם בעידן של תחרות ומירוץ אחרי הרייטינג. הרדיו של גלי צה"ל וגלגלצ הוא חם, אנושי, מיידי, אינטימי, מגרה את הדמיון - והכול בכוחם של מילים, צלילים, קולות ושתיקות: אימת הפיגוע, משק כנפי הסכם השלום, ריח הקוסקוס או הטשולנט המחכה בסיר לטירון השב הביתה, מחנק ההתרגשות רגע לפני חלוקת הפרס הגדול. האנשים, הקולות, הסקופים, הדרמות, הרגעים הגדולים והקטנים - כל אלה בין דפי גלי צה"ל מדברים מהשטח. מבט אל צידו האחר של המיקרופון, הצצה לאולפני התחנה ולניידות השידור, וגם מידע על תהליך המיון של צעירים וצעירות המבקשים לשרת בתחנה ועל דרך הכשרתם. לצד אלה גם מאמרים של מומחי התקשורת בכירים בנושאים כמו מקומו של רדו איכותי בעידן התחרות בעולם התקשורת, השפעת הלשון הגל"צניקית על השפה העברית, ועוד. ציפי גון-גרוס ...

3.
4.
5.
דמותו של דוד בן-גוריון התקבעה בזיכרון הקיבוצי כמנהיג כול-יכול שכוחו במעשים, לא בדיבורים. וגם כמי שנהנה משיתוף פעולה צייתני של "עיתונות מגוייסת". ספר זה, העוסק במכלול פעילויותיו של ראש הממשלה הראשון בתחום התקשורת, בוחן מחדש כמה מהקביעות הללו. לאמצעי התקשורת נועד בעיני בן-גוריון תפקיד חשוב בתהליך בניין האומה ובהטמעת ערכים ממלכתיים ופוליטיים. אלא שלהבדיל מהדימוי הנפוץ היה זה אתגר קשה ומורכב. המרחב הציבורי בישראל הצעירה היה מגוון, תוסס ורב-קולות, והתאפיין בעיקר בפיצול פוליטי וחברתי. עיתונאי התקופה הזדהו מאוד עם המדינה והרעיון הציוני, אך הזדהות זו לא מנעה אותם מלחשוף תופעות שליליות ולמתוח ביקורת על הממשלה ועל העומד בראשה. הם אימצו בדרך כלל את הקו הממשלתי בנושאי ביטחון ועלייה מארצות מצוקה, אולם לא נהגו כך בשורה של אירועי מפתח, בהם פרשת אלטלנה, קבלת השילומים מגרמניה ותקופת הצנע. המאבק על המרחב הציבורי חייב על כן את בן-גוריון לעשות שימוש נרחב במאמרים, בספרים, בשידורי רדיו, בתדרוכים ובכלים נוספים. כל אלה מוצגים בספר, לצד מאבקו המתמשך עד הפעלת טלוויזיה בישראל. בחינת שנותיה הראשונות של המדינה מבעד לפריזמה התקשורתית מעשירה את תמונת המרחב הציבורי הישראלי, ותורמת בו בזמן גם להעמקת הידע בתחום יחסי מנהיגים ותקשורת....

6.

קצת קשה לכתוב או להעביר ביקורת על סוג כזה של ספרים -יש לי גם את הספר השני,אבל למי שאוהב רדיו ובייחוד את גל''צ -זהו מסמך מעניין וציון דרך של הת... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ