יש לספר יומרה מסוימת שמסתכמת בזה- <mark>גולמן</mark> מנסה לקחת דברים שהרבה מאיתנו כבר הנחנו מעצמנו שהם נכונים (בו נודה על האמת, שכל זה לא הכל בחיים) ומוכיח אותם מדעית. וגם זה לא בדיוק.
ההתחלה של הספר היא בהחלט מדעית. כנגד הנטייה המוגזמת של פסיכולוגיה להסתמך על ביולוגיה, <mark>גולמן</mark> מביא בתמצות את ההסברים (שנכתבו לפני 15 שנים יש לציין, היום אנחנו שנות דור משם במחקר המוח) ליחס בין השכל לרגש בהיבט של מבנה המוח והתפתחו

ספר שבהחלט שווה קריאה, למי שיש סבלנות והרבה אורך רוח. הספר עמוס ממש בטקסטים כבדים ומשעממים, וכך למשל בכל תחילת פרק צריך לספר סיפור ארוך ומתיש עם עלילה לא להיט, ומנגד, יש סיפור שבו הממצאים הם הפוכים, ולמרות שהרעיון של הספר הוא מעניין מאוד, ומי שמצליח לצלוח או לדלג על הקטעים שנועדו למלא את הספר, ימצא חומר מעניין מאוד שעשוי ממש לדבר אל מי שניחן באינטיליגנציה רגשית עמוקה, על חשבון כל השאר.

ספר מעניין מאוד, מרחיב אופקים מעשיר
הספר הזה מבהיר נקודה שהיא מאוד חשובה ונחוצה לכל אחד ואחת מאיתנו והיא האינטליגנציה הרגשית.
המחבר ניסה באמצעות המון דוגמאות שהציג להבהיר שאינטליגנציה רגשית לא נמדדת על פי הישגים אקדמיים גבוהים אלא באמצעות היכולת להתמודד בחוכמה ובתבונה עם סיטואציות חברתיות ובכל המישורים.
לדבריו, השגת ציונים גבוהים באוניברסיטה היא לא תנאי לשיפור יכולותיו של האדם בהתמודדות יעילה