ספרות ילדים.
אח.
ספרות ילדים היא מבחינתי הכל. העבר וההווה והעתיד, והיא כל נשימה שלי וכל מחשבה שלי, וכל מה שאני עושה ומה שאני סופגת ועולם הערכים שלי והחיים.
ספרות ילדים היא הכי הכי נעלה מבחינתי.

טוב, קצת הגזמתי. לרגע ניסיתי לתת דרור לפאנגירל שבי. ספרות ילדים באמת כל כך חשובה לי.
יש לי בעיה קלה: אני לא מבינה את הגדולה שבספרי מבוגרים. באמת. אני יכולה לקרוא ספר יפה, אפילו מאוד, לחייך ולהנהן, ו-

אנתלוגית שירי ילדים מצויינת שמתקדמת בסדר כרונולוגי ע"פ שנת לידתו של המשורר/ת. המיוחד באנטולוגיה הזו, ואני אומר זאת בהשוואה לרבות אחרות שכבר קראתי, הוא המגוון העצום של המשוררים. לרוב אסופות של שירי ילדים חוזרות על עצמן כך שהשירים המוכרים ביותר מודפסים שוב ושוב עם שינוי אחד בלבד- פרשנותו של המאייר. גם פה כבר הכרתי רבים מהשירים, אבל נחשפתי לשירי ילדים של משוררים כגון יהודה עמיחי, שלונסקי ושולמית הרבא

אסופה מכילה שירי ילדים שאי אפשר לגדול בלעדיהם.
שירים של שלושה דורות העוברים מהורים לילדיהם מאז ועד היום וגם לדורות הבאים .
מי שגדל עם אבא /אמא קוראים שירים - לא ילך לאיבוד בדרכי החיים
תמיד תיהיה לו שורה לרגע מאושר או לרגע כואב

זהו ספר שמזכיר לבוגרים את ילדותם ונותן צידה לדרך לילדים היום