“כידוע, שדות התהילה עוסק רוב רובו בתיאורים יפים של הסיטרואן דה-שבו של הסב, הדולפת בכל הזדמנות, שמגביה אינם תקינים וגגה רועש.
פרט לסב קיימת גם הדודה, המחנכת הגדולה, נאמנת הכנסייה והאשה שרוב קיומה מצומצם ודחוק.
בסוף יש גם תאור של מלחמת העולם הראשונה, על איולת אותה מלחמה וקורבנותיה המיותרים.
ומה קושר את כל אלה? שום כלום. אבל באמת שום כלום. ספר מיותר לגמרי, שלא ברור בכלל למה נועד, למה נכתב ולמה מובי”
