“החיים - הקצב שלהם, המרוצה, כל מה שצריך ומה שחייבים - מרחיקים אותי ממדף ספרי השירה ברוב ימות השנה. התפנות לשירה דורשת מן הנפש יותר מאשר קריאת ספר רגיל. את רוב ספרי השירה שלי אני פוגשת לפני פסח. כשאני מאבקת אותם אני "חוטפת" הצצות בנקודות ציון אהובות משכבר, רק לבדוק מה מצב הלב שלי ביחס אליהן במקום שבו אני עכשיו.
הספר כחולים ואדומים נפתח אצלי בדרך כלל באותו עמוד - 131 - שבו נמצא השיר "נשמת יוסי בן אח”