בַּשְּׁבִיל הַזֶּה וַדַּאי לִי שׁוּב לֹא אֶעֱבֹר. עַתָּה
אֶלְחַץ כַּף יָדִי אֶל קְלִפַּת הָעֵץ. אֶפְשָׁר עוֹד
לִפְנֵי שֶׁיֵּרֵד הַגֶּשֶׁם יַעֲבֹר כָּאן מִי אַחֵר וְיִלְחַץ
גַּם הוּא כַּף יָדוֹ אֶל קְלִפַּת הָעֵץ וּבְלִי
דַעַת יוֹסִיף מַגַּע אֲוִיר עַל גַּבֵּי מַגַּע אֲוִיר
וְאַחַר יָבֹא הַגֶּשֶׁם. וְכָל הַמַּגָּעִים עִמּוֹ יִגְלְשׁוּ מַטָּה אֶל
אַדְמַת גֶּזַע הָעֵץ וְיִסָּפְגוּ בְּאַדְמַת גֶּזַע הָעֵץ וְיָבוֹאוּ בַּשָּׁרָשִׁים וְיַעֲלוּ
בַּגֶּזַע וּבַעֲנָפִים וִימַלְּאוּ אֶת הֶעָלִים יַרְקוּת
חֲדָשָׁה. הֵיכָן אֶהְיֶה אֲנִי כַּאֲשֶׁר נְשִׁימַת יָדַיִם יְרֻקָּה
וּקְצָרָה שֶׁלִי וְשֶׁל הַבָּא אַחֲרַי יִשְׁתַּלְּבוּ בַּמֶּשֶׁךְ
הַנּוֹשֵׁם שֶׁל יְרוֹק הָעַד
בכרך זה שירי:
לאות (1942) שבע רשיות (1949) שירים בבקר בבקר (1953) כחלים ואדמים (1968)
אמיר גלבע זכה בפרסים רבים בהם:
פרס ישראל (1982), פרס היצירה לסופרים עבריים (1981), פרס אוסישקין (1964), פרס שלונסקי (1960), פרס ביאליק (1971), פרס היצירה לסופרים עבריים (1969), פרס ברנר (1970)