אחרי שקראתי את ספרה הראשון והמופתי סימנים כחולים של <mark>אמילי מואטי</mark>, לא יכולתי שלא לקרוא את ספרה השני קוראים לזה חיים כי אמילי כותבת רגש מופלא שנוגע בתוך נימי הנשמה.
שוב הכריכה המסתורית והמעולה שלו עשתה את שלה ביופי , בפשטות ובמסתוריות שלה המרמזת לבאות לאחר הקריאה ...

" בספרה של <mark>אמילי מואטי</mark> יום ההולדת של הגיבורה בסיפור אינו נגמר בעוגה . אלא הוא מתחיל בהתפרקות ומסתיים בגילוי עצמי שמטלטל נשמתה ...."

איריס לא היתה מוכנה להדף היריה שהטיח אותה לקיר וראשה נחבט.
גם לא למה שנתפס בעיניה כטמטום של מערכת הצדק הצרפתית. היא הודתה בחטאה, אז מדוע לא כולאים אותה ודי? הרי זה מה שעושים לפושעים. והיא מוכנה ללכת לכלא. אין לה הרבה מה להפסיד. אז למה כל בלבולי המוח של המשפט עם עדויות, חקירה חוזרת, עורכת הדין המסבירה שהמערכת לא עובדת ככה, מדמואזל. יש הליך. עיתונאים הגודשים את האולם וסתם סקרנים. חלאס, הודיתי. מה ר

מצויין - מרתק - פוגע ישירות בנשמה !! קראתיו ללא הפסקה מתחילתו ועד סופו.

לאחר שסיימתי לקרוא את ספרה המצויין: "קוראים לזה חיים" (ראה ביקורת), פניתי לאחור אל ספרה הראשון: "סימנים כחולים". בקצרה מצויין. הוא לא רק מצויין רק בסיפור העלילה המרתק, אלא גם מהווה אתגר ספרותי: שפה נהדרת, כתיבה משולבת של עבר ועתיד המהווה אתגר לקורא, ושליטתה בנושאים שונים כ: פסיכולוגיה - טראומות, ומשברים נפשיים, מערכת החוק הצרפתי, העיר פריס שהיא מקום התרחשות העלילה. זכייתה בפרס "ספר ביכורים" מוצד

את הספר קיבלתי לפני שנה לקריאה בעבודתי בסטמצקי. האמת שמלכתחילה הספר נראה לי מאיים במקצת, או מפחיד, הבנתי שישר שהספר מדבר על מצב לא נעים כל-כך של אונס, דחיתי את הקריאה לשנה אח''כ. אז בשבועיים האחרונים, סוף סוף החלטתי לקרוא את הספר ולהפתעתי למרות הנושא הלא פשוט הזה, ש<mark>אמילי</mark> מועטי החליטה לכתוב את ספרה הראשון, נשאבתי לסיפור והתרגשתי, נסחפתי בו כל-כך שסיימתי אותו יותר מהספרים האחרים שנשארו לי ברשימת ה

כרוניקה של בדידות.
אישה צעירה מגיעה לפריז כדי לברוח מהילדות בארץ, מהבדידות וחוסר היכולת שלה להתחבר, וחולמת לפגוש את אהבת חייה ולקבל הזדמנות להתחלה חדשה. יום אחד היא פוגשת ברכבת את האיש הכי יפה, ומקווה שהוא יהיה זה שיגאל אותה מהבדידות אבל עניינים מתגלגלים אחרת ומביאים אותה לקבל החלטות קיצוניות ובעלות השלכות הרסניות.
ספר כתוב מצויין וגרם לי עצב גדול.

סיפור נוגע ללב, קשה וכואב על אישה עם נפש פצועה. אישה שנאנסה ולא מצליחה להמשיך בחייה. אישה שמתפקדת פיזית אבל מנותקת רגשית. אישה שכדי להמשיך לחיות חייבת לנקום, גם אם המעשה יכניס אותה לכלא לשארית חייה.
הספר עוסק בתיאור הנפש, זה אינו סיפור עלילה וזה ייחודו. הספר מתאר בצורה מפורטת את הרהורי הגיבורה, המחשבות שלה, הייסורים, ההחלטות והמעשים. סיפור שחודר לנשמה.
זהו ספר הביכורים של הסופרת ואם זאת ההתחלה א