"וילק נשמט מידיהם ונפל. 'מספיק לי, אני מעדיף למות עכשיו.' ... הגרמני טען את נשקו והתקרב אליהם ... 'הגיעה שעתך יהודי. הנה זה בא.' ... שתי עיניים ירוקות ובוהקות הופיעו בעלטה. החייל ראה את עיניו ושיניו של הזאב הלבן שזהרו בחשיכה וכיוון את הרובה אל הזאב, שהמשיך לעמוד מולו עם שיניו חשופות. ... הוא לא הצליח לירות בזאב, שיילל, ונעלם בין העצים. ... ייללת הזאב עוררה את וילק. הוא ידע שהזאב הזה הציל את חייו. ... 'הזאב הזה שוב היה שם בשבילי.'" "עיניים בוהקות בעלטה" הוא סיפורה של משפחת זקס המופלאה שכל ששת ילדיה שרדו את השואה. הם עברו את המחנות, צעדו בצעדת המוות וניצחו בזכות מורשת אביהם, שאמר: "תמיד תישארו יחד." וכך הם עשו. ביחד הם זכו להגיע אל החופש המואר, לעבור את השואה ולעלות לארץ ישראל. אדם המבקש לכתוב את סיפור משפחתו נקלע בהכרח לחורים שחורים של שכחה, והשכחה מובילה לתהומות של כאב ואבדן. הוא יכול לגשר עליהם רק בזכות כוחות נפש גדולים, דמיון ואהבה. זו משימה קשה, ולא כל כותב יכול לעמוד בה. חנוכי זקס כתב ביד אמן את הסיפור המטלטל, לעיתים קרובות הלא-ייאמן ממש, של משפחתו. כך החייה את משפחתו, וגם יילד את עצמו כסופר. ספר זה, שנרקם למול עיניי ממש, מלמד כי התכונות שאדם זקוק להן כדי לשרוד הן תושייה, פיקחות, יצירתיות ואהבה. כל התכונות האלה נגלות גם בסגנון סיפורו הקולח של חנוכי זקס ובטיב כתיבתו. אילן שיינפלד...

זהו סיפורו המדהים של ד"ר לאון זקס, רופא שהיה קצין רפואה בצבא אנדרס. כשהגיעו חיילי צבא זה לארץ, ערק לאון זקס מהצבא והפך לרופא של קבוצת גבע, בעמק יזרעאל. עם הזמן היה הרופא המיתולוגי של העמק....

חנקה הישירה מבט לתוך עיניו של השטן – מנגלה, והוא השפיל מבטו. "בראש מורם" מביא את סיפורה של חנקה, אמי, אישה אמיתית ומופלאה עם סיפור חיים מדהים בעוצמתו. חנקה אינה שורדת שואה, היא מנצחת שואה. ככל שהקריבה יותר, כך הצילה יותר. בכל התמודדות, קשה ככל שתהיה, ידה הייתה על העליונה. למרות שעברה את אושוויץ ושוחררה ממחנה הריכוז ברגן בלזן, במשקל שלושים וחמישה ק"ג בלבד, נותרה כמו הפניקס, "עוף החול", סמל לתקומה מן העפר ומן האפר, סמלם של המסרבים להתייאש. חנקה הקימה בישראל בית, משפחה לתפארת והמשיכה להעצים את סובביה בכוח אישיותה המופלאה. היא נפטרה בישראל, בשיבה טובה, מוקפת במשפחה גדולה, אוהבת ומנצחת. כתיבה היא עניין מסוכן. כתיבה על אודות בני משפחה קשה שבעתיים. היא כרוכה בגילוי סודות משפחתיים, במגע עם רגשות קשים, בהסרת ההאדרה מן ההורים, וגם בהיתר לבדוֹת במקום שבו השכחה אכלה את הזיכרון. ספר-ביכוריו של חנוכי זקס הוא מרתק, יפה ומרעיד לב, בזכות היכולת שלו לספר סיפור, וגם לבדות סיפור משפחה, שימלא את הבורות האפלים של השכחה. היכולת הזאת היא המבחינה, בעיניי, בין כותב לבין סופר. חנוכי עומד בה באופן מעורר התפעלות. אילן שיינפלד. הפניקס: "עוף החול" מן המיתולוגיה היוונית הוא הפניקס, שנקרא גם "ציפור האש". הפניקס פירושו צבע ארגמן כהה, חום – אדום. האגדה היוונית על הפניקס המופלא מספרת שמדובר בעוף מיוחד, גדול וצבעוני ומקומו אי-שם במדבר הלוהט. הוא חי אלף שנים, וכשהוא עייף, זקן וחלש הוא משליך עצמו אל האש ונשרף, ומתוך האפר הוא צומח ועולה מחדש, רענן וצעיר. הפניקס הוא סמל לתקווה וליכולת להחזיק מעמד, הוא סמלם של הנחושים שעל אף הקשיים מסרבים להתייאש. ...