חנקה הישירה מבט לתוך עיניו של השטן – מנגלה, והוא השפיל מבטו.
"בראש מורם" מביא את סיפורה של חנקה, אמי, אישה אמיתית ומופלאה עם סיפור חיים מדהים בעוצמתו.
חנקה אינה שורדת שואה, היא מנצחת שואה. ככל שהקריבה יותר, כך הצילה יותר. בכל התמודדות, קשה ככל שתהיה, ידה הייתה על העליונה. למרות שעברה את אושוויץ ושוחררה ממחנה הריכוז ברגן בלזן, במשקל שלושים וחמישה ק"ג בלבד, נותרה כמו הפניקס, "עוף החול", סמל לתקומה מן העפר ומן האפר, סמלם של המסרבים להתייאש.
חנקה הקימה בישראל בית, משפחה לתפארת והמשיכה להעצים את סובביה בכוח אישיותה המופלאה.
היא נפטרה בישראל, בשיבה טובה, מוקפת במשפחה גדולה, אוהבת ומנצחת.
כתיבה היא עניין מסוכן. כתיבה על אודות בני משפחה קשה שבעתיים. היא כרוכה בגילוי סודות משפחתיים, במגע עם רגשות קשים, בהסרת ההאדרה מן ההורים, וגם בהיתר לבדוֹת במקום שבו השכחה אכלה את הזיכרון.
ספר-ביכוריו של חנוכי זקס הוא מרתק, יפה ומרעיד לב, בזכות היכולת שלו לספר סיפור, וגם לבדות סיפור משפחה, שימלא את הבורות האפלים של השכחה. היכולת הזאת היא המבחינה, בעיניי, בין כותב לבין סופר. חנוכי עומד בה באופן מעורר התפעלות.
אילן שיינפלד.
הפניקס:
"עוף החול" מן המיתולוגיה היוונית הוא הפניקס, שנקרא גם "ציפור האש".
הפניקס פירושו צבע ארגמן כהה, חום – אדום.
האגדה היוונית על הפניקס המופלא מספרת שמדובר בעוף מיוחד, גדול וצבעוני ומקומו אי-שם במדבר הלוהט. הוא חי אלף שנים, וכשהוא עייף, זקן וחלש הוא משליך עצמו אל האש ונשרף, ומתוך האפר הוא צומח ועולה מחדש, רענן וצעיר.
הפניקס הוא סמל לתקווה וליכולת להחזיק מעמד, הוא סמלם של הנחושים שעל אף הקשיים מסרבים להתייאש.