"וילק נשמט מידיהם ונפל. 'מספיק לי, אני מעדיף למות עכשיו.' ... הגרמני טען את נשקו והתקרב אליהם ... 'הגיעה שעתך יהודי. הנה זה בא.' ... שתי עיניים ירוקות ובוהקות הופיעו בעלטה. החייל ראה את עיניו ושיניו של הזאב הלבן שזהרו בחשיכה וכיוון את הרובה אל הזאב, שהמשיך לעמוד מולו עם שיניו חשופות. ... הוא לא הצליח לירות בזאב, שיילל, ונעלם בין העצים. ... ייללת הזאב עוררה את וילק. הוא ידע שהזאב הזה הציל את חייו. ... 'הזאב הזה שוב היה שם בשבילי.'"

"עיניים בוהקות בעלטה" הוא סיפורה של משפחת זקס המופלאה שכל ששת ילדיה שרדו את השואה. הם עברו את המחנות, צעדו בצעדת המוות וניצחו בזכות מורשת אביהם, שאמר: "תמיד תישארו יחד." וכך הם עשו. ביחד הם זכו להגיע אל החופש המואר, לעבור את השואה ולעלות לארץ ישראל.


אדם המבקש לכתוב את סיפור משפחתו נקלע בהכרח לחורים שחורים של שכחה, והשכחה מובילה לתהומות של כאב ואבדן. הוא יכול לגשר עליהם רק בזכות כוחות נפש גדולים, דמיון ואהבה. זו משימה קשה, ולא כל כותב יכול לעמוד בה.
חנוכי זקס כתב ביד אמן את הסיפור המטלטל, לעיתים קרובות הלא-ייאמן ממש, של משפחתו. כך החייה את משפחתו, וגם יילד את עצמו כסופר.
ספר זה, שנרקם למול עיניי ממש, מלמד כי התכונות שאדם זקוק להן כדי לשרוד הן תושייה, פיקחות, יצירתיות ואהבה.
כל התכונות האלה נגלות גם בסגנון סיפורו הקולח של חנוכי זקס ובטיב כתיבתו.
אילן שיינפלד

חנוכי זקס

חנוכי נולד בברגן בלזן שבגרמניה, ביום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948. כל-כך סמלי. הוא נולד במקום שבו העם היהודי כמעט ונכחד. חנוכי – בן לניצולי שואה ומדינת ישראל נולדו כתאומים, באותו יום, במזל שור. חנוכי, דור שני לשואה, ינק מבית את ההיסטוריה ואת ניצחון הרוח על ה... המשך לקרוא

שם הספר
בראש מורם
החותם האנושי של הדוד לאון - הרופא שהציל חיים ואיבד נשמה