׳הקונכייה האחרונה׳, כמו הספר הקודם של <mark>קרן ישראלי</mark>, הוא ספר רומנטי המדבר על שיקום מטראומה, על הקושי שבשיקום, הכאב וגם הסיפוק והשמחה. אך שלא כמו ׳שמיים מצולקים׳ הוא עוסק בטראומה מורכבת יותר על צדדיה האפלים ביותר.
הרגשות בספר כתובים באותנטיות מדהימה. החרדות, האהבה, התקווה, האובדן ואפילו האימה, מועברים בדיוק מפעים, בכנות, ואפילו הייתי אומרת, באומץ של קרן להעביר כאלו רגשות בצורה חשופה כל כך.
הדמויות ב׳ה

שמיים מצולקים הוא ספר רומנטיקה עכשווית המדבר על חיבור, אמת פנימית ושיקום מטראומה.
על שתי דמויות, נוגה וסול, גבר ואישה. על התאהבות, על מסע, ועל התגברות.
הדמויות בספר כנות ואותנטיות, אין ניסיון להראותן כמושלמות, לא חיצונית ולא פנימית. קל להתחבר ולאהוב אותן על אף, ואולי בגלל, החולשות שהן מפגינות.
הם אנשים רגילים, שלומדים להתגבר על דפוסים שנולדו מתוך פחדים וכאב כדי להתמודד טוב יותר עם המציאות אותה ה