“שמיים מצולקים הוא ספר רומנטיקה עכשווית המדבר על חיבור, אמת פנימית ושיקום מטראומה.
על שתי דמויות, נוגה וסול, גבר ואישה. על התאהבות, על מסע, ועל התגברות.
הדמויות בספר כנות ואותנטיות, אין ניסיון להראותן כמושלמות, לא חיצונית ולא פנימית. קל להתחבר ולאהוב אותן על אף, ואולי בגלל, החולשות שהן מפגינות.
הם אנשים רגילים, שלומדים להתגבר על דפוסים שנולדו מתוך פחדים וכאב כדי להתמודד טוב יותר עם המציאות אותה הם רוצים לעצמם - הזוגיות המשותפת והגשמת חלומות בתוך חיי שגרה פעילים.
״זה מצחיק כי האפשרי והבלתי אפשרי הם בכלל לא ענייננו. מה ששלנו זה רק לבדוק מה אנחנו רוצים באמת. ואם המחשבות שלנו נקיות מספיק מהנחות, מסטטיסטיקות ומאמונות עבר מגבילות המפריעות לנו להתרכז בעיקר, אין דבר שעליו לא נוכל להתגבר.״ (נוגה, שמיים מצולקים)
בתחילה מסופר על התאהבותם של נוגה וסול. נוגה היא ציירת שבוחרת להתפרנס מציור ברחובות וסול שבוחר בחיי נוודות ואוהב לראות את כדור הארץ על כל צדדיו.
ההתחלה היתה לי מעט קשוחה, אני לא בחורה של רומנטיקה והחיבור הרומנטי ביניהם לא משך אותי, וזאת למרות הכתיבה היפה והדמויות החיות שקרן יצרה.
ולאט לאט, ככל שקראתי, החיבור של נוגה וסול אחד עם השנייה הלך וקרם עור וגידים וכך גם החיבור שלי אליהם. והחיות הפועמת של הדמויות פשוט הפכה למעין מציאות בחיי. הקשר של נוגה וסול התחזק וכך גם הקשר שלי אליהם ואל הספר. ברגעים של שבירות נשברתי גם אני וברגעים של שמחה חייכתי גם אני. ברגעים של הקלה יכולתי לנשום, וברגעים של גילוי והתגברות - הפכתי למעריצה.
אם תשאלו אותי מי הדמות שלי ב׳שמיים מצולקים׳, זו נוגה, אומנות תמיד היתה הקטע שלי. עולמה הרגשי שזור בכאב ושברים, והאיחוי אמיתי כל כך, מצמרר.
ואת הקנאה שלי מול האומנות של נוגה ואת הערצה שלי אל מול איך שהיא משתמשת באומנות שלה, לא יכולתי לעצור מלהשתלט עלי.
בתחילה סול מוצג לכאורה כחתיך שטחי - ממבט עיניה של נוגה - מאלו עם חיוך הנסיך מהוליווד. היא שוכבת איתו אבל לא חושבת שזה ימשך. אך בפועל, וככל שהיא לומדת להכיר אותו, היא מבינה שיש בו כל כך הרבה עומק והכלה, עם פחדים ודרכי התמודדות, עם כאב לצד שמחת חיים.
החיבור לעולמו הרגשי והניתוק ממנו לפרקים, נוגע בנוגה, מכעיס אותה לפעמים ואף פוגע בה, ויחד איתה גם הקורא מבין את שהיא מבינה, מתחבר לחלקים שהיא מתחברת ומתאהב בו כמוה.
הנקודה שבעיקר הפריעה לי בספר היא דווקא הסצנות המיניות ביניהם, למרות הכתיבה היפה, הכנה והריאליסטית בה הם כתובים. לאוהבי הז׳אנר, מומלץ ביותר.
נקודה נוספת שהפריעה לי – במקומות מועטים בספר – כאשר כתוב לדוגמה ׳אבא שלי׳ בתוך מחשבות של דמות, או דמויות שמסבירות לקורא למה הן פעלו כמו שפעלו..
נוגה וסול, והחיבור הכל כך יפה ביניהם נכנסו אלי ללב, הדרך היפה שלהם כמו נסללה בי, ותישאר איתי לעוד הרבה מאוד זמן, אם לא לתמיד. אני בהחלט ממליצה על הספר.

את קרן ישראלי הכרתי כשעוד התנדבתי לערוך ספרים - כדי להיות בטוחה כשאני הולכת להפוך את העריכה והליווי לעיסוק הראשי שלי.
היא פנתה אלי עם ספר פנטזיה אורבנית שכתבה במשותף עם חברה, ליסה מדר, ספר ראשון מתוך סדרה של שמונה ספרים שכבר כתובים במגירה! נשאבתי ברגע אל תוך הספר ונשביתי בקסם הכתיבה שלהן.
הספר שהתחלתי את העריכה שלו, אמנם עוד לא יצא לאור, כי קרן בחרה קודם להתמקד בהוצאתם לאור של ספרי הרומנטיקה שכתבה, וספרי הפנטזיה שלה ושל ליסה מחכים שהן ירגישו שהגיע הזמן הנכון.
התאהבתי בכתיבה שלה קרן ישראלי גם מקריאת בטא של ספר נוסף מלבד סדרת הפנטזיה, ועכשיו גם בספר ׳שמיים מצולקים׳.”