|
|
|
1.
|
|
הילה משרתת ביחידה סודית ששמה מח"ק. תפקידה
למחוק זיכרונות טראומטיים שחיילים נושאים עקב
השירות בצבא ולכתוב במקומם זיכרונות אחרים, נעימים יותר, שיחסכו מהם את הסבל. הילה אוהבת את העבודה שלה, עד שהגלגל מתהפך, והיא זו המועמדת למחיקה. היא בורחת ללונדון אבל לונדון לא מספיק רחוקה, והילה מוצאת את עצמה
במוסד שיקומי מסתורי שבו היא מוקפת באנשים שכמוה, לא ממש יודעים מה הם עושים שם.
הכול קל מוביל את הקורא לעולם שבו המדורים הכמוסים ביותר של הנפש חשופים להתערבות חיצונית. עלילת המתח המסתבכת אפופה בצלליו של הזיכרון האנושי -
על מארג הכאבים והחלומות שהוא נושא איתו, המסתורין של התרקמותו והאלימות שבפרימתו.
זהו רומן עז, המפליא לשרטט מציאות שההשכחה היא חלק בלתי נפרד ממנה, ולספר על אודות מאבקם של בני אדם על הזיכרונות שהם מתקיימים מהם.
אינה איזנברג, מחזאית, דרמטורגית ועיתונאית, נולדה בהרי אורל וגדלה בבאר שבע. היא מתגוררת בתל אביב, עובדת כעורכת ומלווה תהליכי יצירה מקורית לבמה.
זהו ספרה הראשון.
...
|
|
2.
|
|
זה מה שאלי רצתה תמיד: האורות כבים, הקהל מתחיל למחוא כפיים, והיא על הבמה. רק בעבור זה היא עזבה את היישוב הצפוני שבו גדלה ולא נרשמה ללימודי רפואה כמו שציפו ממנה. אבל כמה חבל שאלי היא התלמידה הכי גרועה בבית הספר למשחק. השחקנית הכי פחות מבטיחה ובוודאי הכי פחות מקיימת. הדברים מתחילים להשתנות רק כשאלי פוגשת את בן ואת רוני, הסטודנטים המבטיחים והמוכשרים ביותר בבית הספר למשחק. אלי המוקסמת חוברת אליהם בלי להסתכל לאחור. נדמה לה שהם האנשים היחידים שחיים באמת, שאוהבים באמת, שלא נכנעים לפשרות. בתוך השלישייה שלהם היא מרגישה חזקה ובלתי מנוצחת. אבל אירועים סוערים פוקדים את בית הספר. אחד התלמידים מת, ככל הנראה בתאונה מחרידה, ויש מי שמושך בחוטים. העולם שמאחורי הקלעים מתגלה כרקוב וחשוך אפילו יותר מזה שמוצג על הבמה. ואולי ההצגה לא נגמרת אף פעם, כי איש לא מוכן לכבות את הזרקורים. בגרסת הבמאי מספרת אינה איזנברג סיפור סוחף על אנשים צעירים שרוצים להצליח, על אהבה, התפכחות ושקרים מתוקים, ובעיקר על עומק הניצול והכאב שעלולים להתחולל בזירת תיאטרון ובית ספר למשחק. קשה להרפות מהספר הזה, שמגלה שהציפוי המתוק הוא לא פעם רעיל, ובכל זאת כולנו מוכנים להמשיך ולאכול. זהו ספרה השני של אינה איזנברג, סופרת, מחזאית ודרמטורגית.
ספרה הראשון, 'הכול קל', ראה גם הוא אור בהוצאת כתר.
...
|
|
3.
|
|
"לאמא יש רק אותי. לי היה בית חולים שלם. בית חולים שדה.
במיטות קטנות שגולגלו בקפידה מגאזה רפואית מצהיבה שכנו סשה ומישה, שני ארנבים מפלסטיק שהתלוננו על כאבי פרקים, אלכסיי, טרקטור צהוב שראייתו היטשטשה, טימור, עכבר מירוצים שזנבו סירב להימשך ולהפעיל את הקפיץ שיזניק אותו לניצחון בתחרויות, ואיך לא, צ'בורשקה ששקע בדיכאון עמוק."
במילים אלה פותחת אינה איזנברג את רומן הסיפורים שלה, "צאי מהאוטו", המתחיל ב-1984, כשנינה פרידמן הקטנטונת מתגוררת עם אמה אי שם, ברספובליקה בשקיריה, מתגלגל אל עלייתה לישראל בעלייה הגדולה של שנות התשעים, ומסתיים בבאר-שבע, עשר שנים מאוחר יותר, עם רצח ראש הממשלה ובגרותה מרובת-הרבדים.
בלב-לבם של הסיפורים פועם המשולש הבלתי ניתן להתרה שכולו קשר אמיץ בין נינה לאמה, פסנתרנית מחוננת שמתעקשת לעשות הכל "לא כמו אנשים נורמליים", ולסבתה, כימאית בעלת חוש הומור יוצא-דופן.
זהו עולם ללא אב, על כל המשתמע מכך; עולם שבו נשים מגדלות זו את זו, לא תמיד על פי סדר, לא תמיד כמצופה, אבל תמיד מתוך התכוונות מלאה ורגישות גדולה.
בהומור, בחדות ובתנופה מלאת מקוריות בוחנת איזנברג את העשור הזה כעשור המכונן של חייה; עשור שבו הטלטלות התרבותיות, המנטליות והנפשיות שעוברת נינה יתוו את דרכה העתידית ויהפכו אותה ליוצרת מפוכחת, אירונית ומלאת רגש. וכמי שבוראת את עצמה בשנים אלה מתנהל גם רומן הסיפורים הזה מתוך צורות כתיבה שונות ומרתקות, מן הסיפור הקלאסי, עבור במכתב, ועד המחזה הקטן, ולפרקים המחורז-אפילו. העושר הצורני, הכתוב בתנופת המצאה חיה ומרעננת, הוא לכשעצמו ביטוי למורכבות ולעומק של שנות-החניכה הללו של מהגרת, הסוללת דרכה אל המרחב הזה, ואל העברית.
...
|
|
