כמאה שנה לאחר הקמת העיר העברית הראשונה, סובלת ונהנית העירוניות הישראלית - כמו מרכזים עירוניים רבים אחרים בעולם - הן מריתמוס החיים האורבניים והן מסמני שקיעה, ניוון וחדלון. יש הנוקטים בביטוי "העיר העברית האחרונה" לציון המשבר, אחרים מעמידים בסימן שאלה את מידת החופש והביטחון שמעניקה העירוניות הישראלית לחבריה, שכן מצד אחד פשע, טרור, הזנחה ונטישה הנם בין החוליים הבולטים הפוקדים את "רפובליקת החופש" הישראלית ואזרחיה, ומצד שני משמשת העירוניות הישראלית עוד סמן לנורמליות היהודית. העיר העברית כיום הנה בת - תחרות למרכזי הכרך הבין - לאומיים, היא מקנה לישראלים את חוט השדרה הכלכלי, היוזמה התרבותית ואווירת הבורגניות התוססת והדינמית שכה מאפיינת את העיר המערבית. אסופת מאמרים זו, המבוססת על כנס בינלאומי שערך פורום שנקר לתרבות וחברה, מבקשת לקרוא את העיר הישראלית בספקטרום רחב יריעה (אדריכלי, פוליטי - אידיאולוגי, תרבותי - כלכלי) ומנסה להתמודד באופן חלוצי עם שתי גישות סותרניות ומשלימות אלו, תוך כדי מיקום העירוניות הישראלית בלב ויכוח אורבני עז המתנהל כיום בבירות המערב. מאמרי הספר מנסים לחקור את הפרדוקסים האורבניים המלווים את העיר העברית למן הקמתה ולעמוד על צבעו וריחו של ריתמוס החיים האורבני הישראלי בתחילת המילניום השלישי וכמאה שנה לאחר יסוד העיר העברית האשונה. התמונה העולה מן הספר הנה של כשלון האורבניות הישראלית, לצד היכולת והרצון להעלותה על דרך המלך, כפי שמתרחש כיום בערים גדולות בעולם. העורכים: פרופ' מיכאל (מיכה) לוין - היסטוריון אמנות ואדריכלות מודרנית ובת - זמננו. ראש לימודי היסטוריה ותיאוריה בפקולטה לעיצוב בשנקר ומרצה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. היה אוצר ראשי ומנהל מוזיאון תל אביב לאמנות. בין פרסומיו: "המוזיאון המודרני", "עיר לבנה: אדריכלות הסגנון הבינלאומי בישראל", "אדריכלות מונומנטלית בירושלים" ו"סנטיגו קלטרווה". ד"ר עודד היילברונר - היסטוריון של תרבות, מרצה בכיר בפקולטה לעיצוב בבית הספר הגבוה להנדסה ועיצוב שנקר ומרצה להיסטוריה של תרבות והיסטוריה אירופאית בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטה העברית ובמרכז הבין - תחומי בהרצליה. פרסם ספרים ומאמרים רבים בהיסטוריה גרמנית, בריטית ואירופאית, אנטישמיות ושואה, תיאוריות של לימודי תרבות והיסטוריה של תרבות פופולארית....

בשבע שנות פעילותם של הביטלס אירע דבר יוצא דופן עד כדי כך שהוא ממשיך להלך קסם על אנשים גם כעבור ארבעים שנה. סיפור הביטלס סופר פעמים רבות, אך ככל שחולפות השנים נראה הסיפור מוזר יותר וממצה את הרגע שבו תרבות הפופ עדיין היתה חדשה, נדיבה ברוחה ומלאה אפשרויות חדשות. מעטות הדמויות והתופעות בתרבות הפופולרית המודרנית קיים לגביהן קונסנזוס על-גילאי, חוצה יבשות ותרבויות. הביטלס הם כאלה. הם נהיו אחד מסמליה המרכזיים של התרבות הפופולרית בת זמננו. חברי הלהקה (החיים והמתים) הפכו כבר מזמן מדמויות בשר ודם לתופעה תרבותית: "תרבות הביטלס". כישרונם כמוזיקאים וללא ספק התקופה שבה פעלו - שנות השישים - הופכים אותם, שנים לאחר שהתפרקו, לגוף המשפיע ביותר במוזיקה הפופולרית של המאה העשרים. אלבומיהם ובמיוחד "ריבולבר" ו"סרג'נט פפר", עדיין נחשבים לטובים ביותר מבין אלבומי מוזיקת הרוק שנוצרו עד היום. ספר זה מנסה להציג היבטים מרכזיים בתרבות הביטלס מתוך ההקשר המאוד אנגלי שלה. אך הוא המדריך לסיפור חייהם או למהפכנותם המוזיקלית. על נושאים אלו קיימת ספרו ענפה ומוכרת. הספר יאיר לציבור הקוראים, גם אלה שאינם אוהבים במיוחד את הלהקה (ויש כאלה!), את הסיבות והתנאים להצלחתם הבינלאומית וינסה לתת פירוש חדש ומקורי לאותן תופעות הקשורות לביטלס ואשר חשבנו כי אנו יודעים עליהן הכול. ד"ר עודד היילברונר, חוקר תרבות והיסטוריון מבית הספר הגבוה לעיצוב - שנקר והאוניברסיטה העברית, פרסם ספרים ומאמרים רבים בשפות שונות על התרבות וההיסטוריה של אירופה, גרמניה, בריטניה וישראל. ...

אסופת המאמרים בין שדרות לשדרות רוטשילד עוסקת באחת השאלות הרלוונטית ביותר כיום לחברה הישראלית: האם ישראל הנה מדינה ללא פריפריה או פריפריה ללא מדינה? משאלה זו נגזרות שאלות נוספות: מי קובע היכן הפריפריה והיכן המרכז? עד כמה מושגים אלה אמיתיים או מומצאים? מהם המקורות ההיסטוריים לחלוקה זו וכיצד השתנו יחסי הכוחות ביניהם לאורך השנים? ולבסוף, האם קיים ייחוד ישראלי בחלוקה זו לעומת מדינות אחרות בעולם? מאמרי הספר בין שדרות לשדרות רוטשילד דנים ביחסי מרכז-פריפריה מפרספקטיבה בינלאומית. מהמאמרים עולה התמונה שהמקרה הישראלי אינו יוצא דופן בהקשר של מערכות היחסים שבין מרכז לפריפריה בעולם, מערכות יחסים אשר נתפסות פעמים רבות כמאבק מדומיין בין כפר לעיר, בין אזורים חקלאיים ונחשלים למרכזים אורבניים עשירים ומודרניים, בין העולם הישן לעולם החדש. כמה מאמרים טוענים שלא מדובר בהמצאה ודמיון בלבד, אלא שזהו מאבק אמיתי הנסב סביב יחסי כוח ושליטה, כסף והשפעה: בין המרכז הטוען לכתר הראשוניות, ההמצאה והחדשנות, ובין המקום "הקטן", הריאקציוני, הסגור והנחשל. מאמרים אחרים טוענים שלחיים בפריפריה יתרון: דווקא בהיותה מחוץ למעגלי המידע והאופנה של המרכז מאפשרת הפריפריה לתושביה עצמאות, חופש ומקוריות. ולבסוף, יש הטוענים שהמבנה הדיכוטומי של מרכז ופריפריה אינו רלוונטי יותר, וכי בעולם הפוסטמודרני מתקיימים במקביל מרכזים שונים ומשתנים המנהלים בינם לבין עצמם שיח דינמי סביב כוח ושליטה. העורכים: פרופ' מיכאל (מיכה) לוין – היסטוריון אמנות ואדריכלות מודרנית ובת-זמננו. ראש לימודי היסטוריה ותיאוריה בפקולטה לעיצוב בשנקר ומרצה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. היה אוצר ראשי ומנהל מוזיאון תל אביב לאמנות. בין פרסומיו: "המוזיאון המודרני", "עיר לבנה: אדריכלות הסגנון הבינלאומי בישראל", "אדריכלות מונומנטלית בירושלים" ו"סנטיגו קלטרווה". ד"ר עודד היילברונר – היסטוריון של תרבות, מרצה בכיר בפקולטה לעיצוב בבית הספר הגבוה להנדסה ועיצוב שנקר ומרצה להיסטוריה של תרבות והיסטוריה אירופאית בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטה העברית ובמרכז הבין-תחומי בהרצליה. פרסם ספרים ומאמרים רבים בהיסטוריה גרמנית, בריטית ואירופאית, אנטישמיות ושואה, תיאוריות של לימודי תרבות והיסטוריה של תרבות פופולארית....

הרייך הגרמני השני התקיים בשנים 1918-1871. הוא קם ונפל במלחמה. שתי דמויות דומיננטיות נקשרות לשמו: הנסיך אוטו פון ביסמרק והקיסר וילהלם השני. אולם יותר מכל נקשר הרייך השני לזה שבא אחריו: הרייך השלישי ההיטלראי.האם אכן בישר הרייך השני את עלייתו של הרייך השלישי? האם הוקם בדם וברזל, ומלחמה ומילטריזם מאפיינים את 47 שנות קיומו? איזה תפקיד מילא ביסמרק במדינה הגרמנית? האם היתה זו יצירה פוליטית אנכרוניסטית או הרכב פוליטי בו מודרניות ושמרנות ממלאים תפקיד זה לצד זה?על שאלות אלו ואחרות עונה קובץ המאמרים שלפנינו. לראשונה נחשף הקורא הישראלי לפירות מחקריהם של חוקרים גרמנים, אנגלים, אמריקנים וישראלים העוסקים כמעט בכל היבט אפשרי של תקופת הרייך השני עד מלחמת העולם הראשונה: החל מטכניקות שליטה ומניפולציה שהפעיל ביסמרק, דרך ניתוח המשברים הכלכליים שאפיינו את התקופה, חיי הקתולים והיהודים הגרמנים וכלה בתיאור דפוסי הקריאה, מנהגי השתייה והטעם של ההמון הגרמני. מן הספר עולה כי ``הרייך חסר המנוחה`` התאפיין בריתמוס חיים תוסס ליברלי ומודרני....

דיוויד בואי הוא הדמות החשובה ביותר בפופ האנגלי. הוא החוט המקשר הברור ביותר בין תקופת תרבות המשנה של המודס (תרבות צעירים אנגלית באמצע שנות ה-60) לפוסט-פאנק, סמל ברור לאנגליה שנמצאה בתקופת מעבר בשנות ה-70. קשה למצוא כיום אמן רוק שלא הושפע מבואי. כאמן רב-אשכולות, אשר מגוון ההשפעות עליו היה כה רחב, בואי יצר מגוון רחב של דימויים, שפה, מוזיקה ודמויות שהשפיעו על כל מה שנוצר במוזיקת רוק לאחר שנות ה-70. בואי, אשר המוזיקה שלו נטלה בנדיבות אלמנטים החל מעולם הרוק והקולנוע דרך עולם האופנה, התיאטרון, הריקוד, העיצוב הספרות, כמו גם מעולם הציור, הטמיע במוזיקה שלו, בהופעותיו ובסרטיו דימויים ויזואליים, שפה לא-שגרתית ומוטיבים מיניים שגרמו לגלי הערצה אבל גם לפולמוסים חריפים סביב דמותו באנגליה של שנות ה-70. דיוויד בואי היה ללא ספק אמן אלף הפרצופים. אישיותו האמיתית (אם כלל הייתה כזו) נחבאה מתחת למסכות שעטה על עצמו כדי ליצור מסרים פרובוקטיביים, אמנותיים ופוליטיים דרך מוזיקה חדשנית. הוא היה אחד האמנים הנערצים על ידי תרבות הפאנק, להקות סינטסייזרים גרמניות, התרבות ההומוסקסואלית בלונדון, ולתקופה קצרה אפילו הימין הפשיסטי הבריטי עקב אחר התבטאויות מוזרות שלו בדבר הצורך במנהיג חזק בבריטניה המתמוטטת. קובץ המאמרים המרתקים והמגוונים אשר מכונסים בספר זה מנסה לחשוף אחדות מהמסכות של בואי ולתאר את עולמו הפנימי והתרבותי (בין השאר הזהות הדו-מינית העמומה בתקופת "זיגי", לצד, למשל, ימי ברלין הפוריים), מגוון ההשפעות עליו (לוּ ריד, בריאן אינו, איגי פופ, אנדי וורהול ועוד) ויכולתו להשפיע אף על צעירים ישראלים בפרברי תל-אביב בשנות ה-80. זהו הספר הראשון על דיוויד בואי בעברית שחוקר את יצירתו באופן מעמיק, וככזה תורם תרומה של ממש לא רק להבנת אחד האמנים החשובים ביותר במאה ה-20, אלא אף למחקר התרבות הפופולרית. עורך הספר, ד"ר עודד היילברונר, הוא חוקר תרבות והיסטוריה ישראלית ואירופאית. ספרו האחרון באנגלית עוסק בבורגנות הקתולית האירופאית. ...

הרייך הגרמני השני התקיים בשנים 1918-1871. הוא קם ונפל במלחמה. שתי דמויות דומיננטיות נקשרות לשמו: הנסיך אוטו פון ביסמרק והקיסר וילהלם השני. אולם יותר מכל נקשר הרייך השני לזה שבא אחריו: הרייך השלישי ההיטלראי. האם אכן בישר הרייך השני את עלייתו של הרייך השלישי? האם הוקם בדם וברזל, ומלחמה ומילטריזם מאפיינים את 47 שנות קיומו? איזה תפקיד מילא ביסמרק במדינה הגרמנית? האם היתה זו יצירה פוליטית אנכרוניסטית או הרכב פוליטי בו מודרניות ושמרנות ממלאים תפקיד זה לצד זה? על שאלות אלו ואחרות עונה קובץ המאמרים שלפנינו. לראשונה נחשף הקורא הישראלי לפירות מחקריהם של חוקרים גרמנים, אנגלים, אמריקנים וישראלים העוסקים כמעט בכל היבט אפשרי של תקופת הרייך השני עד מלחמת העולם הראשונה: החל מטכניקות שליטה ומניפולציה שהפעיל ביסמרק, דרך ניתוח המשברים הכלכליים שאפיינו את התקופה, חיי הקתולים והיהודים הגרמנים וכלה בתיאור דפוסי הקריאה, מנהגי השתייה והטעם של ההמון הגרמני. מן הספר עולה כי ``הרייך חסר המנוחה`` התאפיין בריתמוס חיים תוסס ליברלי ומודרני....

הספר שלפנינו חושף לראשונה את סיפורו הטרגי של “הדור של 1940”, ילידי שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, שחוו כנערים וכנערות, ומאוחר יותר כבוגרים, את המאורעות הקשים של שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים באירופה ובארץ ישראל. בצל זוועות מאורעות מלחמת העולם השנייה והמפגשים הרב-תרבותיים של שנים אלו – הצטברו מתחים ומועקות נפשיות, ורבים החלו לסבול מקשיים נפשיים. חלק התאבדו, וחלק סבלו מחרדות ומסיוטים, ומצאו את עצמם, אם מרצון ואם בכפייה, מאושפזים במוסדות פסיכיאטריים. הספר מתאר היסטוריה חברתית ותרבותית של אותם פגועי נפש ושל תגובת הציבור הישראלי כלפיהם. הוא מתמקד בפרק עלוּם למדי של אותה תקופה, ובכך תורם תרומה של ממש לתיעוד ההיסטוריה של מדינת ישראל. הוא גם מאיר לראשונה את הצד האפל של סיפור ההצלחה הישראלי בעשורים הראשונים לקיום המדינה. עודד היילברונר הינו פרופסור ללימודי תרבות והיסטוריה במכללת שנקר, באוניברסיטה העברית ובמרכז הבינתחומי בהרצליה. מחקריו עוסקים בהיסטוריה של תרבות גרמניה, אנגליה, אירופה וישראל....