“ריצה–כדרך חיים
בתחילת שנות העשרה גילתי את קסם הריצה והתחלתי לרוץ למרחקים ארוכים. לא קרה לי דבר דרמטי מעצם התחביב שסיגלתי לעצמי, עד לרגע בו פגשתי באקראי במאמן ריצה שחלף על פני עם רכבו באחד מכבישי הגליל התחתון, עצר את רכבו, והזמין אותי למועדון האתלטיקה-קלה שבחסותו.
לרוץ תחרותית, הפסקתי בתחילת שנות העשרים שלי, כפועל יוצא מבעיה רפואית, שבאותו עת לא הייתה ברורה, ואף על פי זאת, המשכתי לרוץ להנאתי”