ספר שמחמם את הלב במיוחד בימים אלה, כשהמדינה האהובה שלנו מאבדת כל יום אבדות קשות, ובנוסף אחיות ואחים שלנו נמצאים אצל הצורר העזתי.

ג'ון קיד לינקולן יועד להמשיך את השושלת ולהפוך לעורך-דין כמו אביו. אבל קיד החליט לטרוק את הדלת ולהתגייס. החלטתו גרמה לנתק בינו לבין משפחתו, וכעת הוא עומד למשפט אצל השופטת וולטרס בגין: הפרת הסדר הציבורי, תקיפה וחבלה, השחתת רכוש פרטי, והתנגדות למעצר. מה הוא עשה? מה קרה?

לסופרת <mark>דבי מקומבר</mark> יש אהבה מיוחדת לים. הנחה זו מקבלת חיזוק במיוחד ששלושת ספריה שתורגמו לעברית כולל הנוכחי מזכירים מונחים הקשורים לים: בית ליד הים, הפונדק במפרץ רוז, וחלון אל המפרץ.

בספר הנוכחי מגולל סיפורן של שתי חברות: ג'נה ומורין. שתיהן חברות מתקופת האוניברסיטה כשהן למדו בקורס צרפתית.

חלומן היה לטוס לפריז ולנשום את עיר האורות מקרוב.

אחרי ששתיהן הקריבו כל כך הרבה סופי שבוע בעבודה כדי לממ

"בית ליד הים" הוא רומן מתוק, קליל וקיצי, עם סוף טוב הכול טוב. כמו כל הרומנים העלילה הזו נעה על מנעד רגשות של: משפחתו-לוגיה, חברות, ידידות, אהבה, רגשות אשמה ומעל לכל אלה, טרגדיה וחלון לעבר הים והמרחב.

העלילה הזכירה לי את הספר "קולו של ארצ'ר" שנכתב על ידי מיה שרידן ולא במקרה. שני הספרים הללו עוסקים בעיירות ישנוניות, ודמויות גבריות מושלמות, מוזרות מעט, מובדלות מהחברה ובעיקר טיפוסים שלא מוציאים מ

קראתי את כל הספרים של <mark>דבי מקומבר</mark> שתורגמו. המוטיב שחוזר על עצמו בכל יצירותיה כולל הספר "הליכה על החוף": ים. כמו כן במבט חטוף על הכריכות של הספרים קודמים, בכולם מצאתי צילומי נוף של ים וגוונים כחולים. בדרך כלל הופעתו של "הים" בכל ספריה מהווה חלק בלתי נפרד מהעלילה.

מלאכת התרגום מצוינת והכתיבה של דבי בגובה העיניים. כל פרק מסופר על ידי דמות אחרת בגוף ראשון. הפרקים קצרים וקצביים וסיומם מהווה טריגר ל

"הכול טובה" אמונה מהיהדות שגם אם קורים אירועים קשים מטרתם טובה.

<mark>דבי מקומבר</mark> יודעת לכתוב רומנים מרגשים וסכריניים שמנעימים את זמנו של הקורא. הם נוגעים ללב ועם דמויות חביבות שיש בהן נתינה, קבלה, סליחה, סופם אופטימי וללא תיאורי מין חושפניים.

גם הרומן הזה איך לא? סוף טוב הכול טוב אבל הדרך לשם רצופה במשברים, הפתעות ואירועים. וכמו שכתבתי: "הכול לטובה".

אל תצפו ליצירת מופת. הסיפור צפוי, פשוט ועם מ

זה כבר לא סוד שאני מחפשת מאז השבת השחורה ספרים קלים שמנתקים אותי מהחדשות. הספר הזה הגיע לי בדיוק בזמן בין כל המטלות של טרם החג.

"לאוהבי הפרחים בלבד" הוא ספר על אובדן. הוא נע על מנעד רגשות, יחסים בתוך המשפחה, שיתוף פעולה, סגירות, פתיחות, כעוס, תיקון, גאווה וסיפור שמחבק בתוכו את המשפט: "ראש למעלה עף למטה."

העלילה הוקדשה לכל האלמנות הבודדות, ועל הנחישות, הכוח והאומץ לצוף מעל פני המים גם אם זה

לספר הזה החלטתי לקרוא "ספר חורף". קראתי אותו בימי סופת ביירון שפקדה אותנו. בפינת הקריאה שממוקמת אצלי בסלון, בדיוק מול חלון הוויטרינה לכיוון פארק הירקון, בחרתי ספר חורף רומנטי שיוכל לעטוף אותי ביום סגריר. כך מצאתי את עצמי במשך כמה ימים נכנסת אל תוך סיפור חמוד וקטן מול חלון גשום וסוער עם ספר ביד אחת וכוס יין ביד השנייה.

אנני היא בחורה צעירה שבעקבות טרגדיה משפחתית נשארת לבדה בעולם. אחרי תקופת משבר,

נגיד מתאים לנתק קצת את הראש מכול מה שמחרפן בימים (מה ימים? חודשים) האלו. יש איזה חור למלא -
אז, הספר הזה בא בול למלא.
הוא קליל וחמוד.
אין בו הפתעות.
נושא לא קליל שמועבר קליל קליל - כל המשתתפים בו מתמודדים עם אבל על אובדן בן משפחה מהמעגל הראשון.
כל אחד בדרכו - וכולם בתכל'ס באותה הדרך של הסתגרות עצובה. וכשאחד אחר השני מתחילים להיפתח - מגלים כי מה טוב להתמודד יחדיו.
כולם חמודים. כולם טובי לב. כ

גיבורת הרומן הנוכחי היא קאסי. למרות שהן היו שלוש אחיות: קארן, קאסי וניקול קאסי הייתה הבת האהובה במיוחד על אב המשפחה

בפרק הראשון הפותח את הספר, קאסי קרטר יושבת ליד מורין בבית המשפט של מחוז קינג בסיאטל. מורין רזה כעלה נידף ברוח. מורין בקושי הצליחה לעמוד על רגליה כשהשופט נכנס לאולם בית המשפט.

מורין הייתה אמורה להעיד נגד בעלה האלים. קאסי חוות את אותה סיטואציה לאחר מספר חודשי נישואין לדיוק. דיו