פחד וקרבה, תשוקה וסלידה, אהבה ושנאה, גלות וגאולה – אלה הם הרגשות הקיצוניים הרוקמים את עלילת הספר העוצמתי הזה, החודר לעומקן של מערכות יחסים מרתקות וסבוכות. זהו ספר על קשרים שנוצרים בין אנשים, בצורות ובתבניות שונות, בין גבר לגבר, בין אשה לגבר, בין אם לבתה, בין אב לבנו, ובין אדם למקום. מפת הגוף הנו ספר מעורר, מתסיס, שקריאתו מצליחה לפרום את התשובות השגורות שמציעה התרבות למשברים העולים ממערכות יחסים. כל אחת מהדמויות עסוקה ללא הפוגה בקשר שבו היא נתונה ובדילמות העולות ממנו: איך מתנתקים אחרי חיבור נפשי עמוק? איך סולחים על נטישה? מה המרחק הנכון בין אנשים? מה מקומם של הגוף והתשוקה? עד כמה אדם זקוק לזולתו על מנת לחיות? ועוד יותר – האם אורבת סכנה לאדם בעצם קיומו של הזולת? מפת הגוף עוסק במושג "בית". מה יוצר בית, המקום הפיסי ותחושת הביטחון שהוא משרה או הרגשות שהוא מעורר. גיבורי הרומן כולם כמהים לארבעה קירות, לקהילה, לאדם אחר או לאלוהים שיעניק מזור לנפשם וייטע בהם ביטחון. לעתים הם משתמשים בכוח על מנת לממש כמיהה זו ולעתים הם מוותרים או מפנים את התסכול כלפי עצמם. אלה כאלה מסרבים לקבל את המציאות כפי שהיא, סירוב העומד בבסיס הווייתם. שמו של הרומן מרמז על חוסר היכולת להפריד בין הפוליטי ובין האישי, בין הגוף ובין הנפש. ואולם גיבורי הספר, כל אחד בדרכו, נלחמים בהנחה זו וחותרים אל עולם רומנטי שבו קשר הוא מפגש נשמות בלתי תלוי בהנחות תרבותיות, בשיח או במגדר. כל הנשמות הללו מתנקזות במפת הגוף לירושלים – העיר שהפוליטי והאישי, העבר וההווה והקודש והחול משמשים ברחובותיה, כמו גם בגיבורי הרומן, בערבוביה המטריפה את הדעת. מפת הגוף הוא ספר נועז, בוטה, חף מקלישאות, שעלילתו מתרחשת בתוך אחד מהפצעים העמוקים ביותר שנוצרו בגוף החברה הישראלית. יאיר אלדן (יליד ירושלים, 1973) מצליח ליצור כבר בספרו הראשון חוויית קריאה עוצמתית, סוערת ועמוקה, הנשארת עם הקורא זמן רב. - דב אלבוים...

"זה פשוט קרה, התחילו להעדיף נשים, כי נשים היו בעמדות כוח, והמסר של טראסט חלחל, שיש זהות בין האינטרסים של כל הנשים ולכן הן לא צריכות להיאחז בגברים על מנת להתקדם אלא להפך. בצבא צריך היה רק להחליף את הרמטכ"ל באישה. אחר כך הדברים הסתדרו מאליהם. הקריטריונים הותאמו בכל הרמות. גם ראשי החברות הממשלתיות הוחלפו בנשים בתוך שנתיים ואחר כך בעלי המניות בחברות פרטיות כבר העדיפו למנות אישה כדי שתוכל להשפיע טוב יותר על מקבלות ההחלטות שהיו כבר נשים ברובן. אחרי שלוש שנים כבר היו הגברים מיעוט בתפקידי ניהול, ללא שום התערבות חוקית. במשטרה הוחלפה כמעט כל שדרת הפיקוד הבכיר. תמיד חשבתי שאחרי שאבחר תהיה לי הרבה עבודה, שאצטרך לשנות כל כך הרבה חוקים כדי לשלב נשים, אבל האמת היא שהדרך היתה קלה הרבה יותר" (נעמי יהב, ראשת מפלגת הנשים "טראסט") שלושה פנקסים הותירה אחריה נעמי יהב בקרטון עזוב בדירתה. הפנקסים, יומנים אישיים מתקופות שונות בחייה, שופכים אור על נסיבות עלייתה ונפילתה של מי שעמדה בראש מפלגת נשים ואף כיהנה כראשת ממשלה בישראל עד לשערורייה שגדעה את כהונתה. בפנקסים מתארת יהב את החיים במדינה ההולכת ומצמצמת את מרחב המחיה של נשים, את חיי היומיום הפוליטיים והאישיים שנשזרו אצלה אלה באלה ואת מערכת היחסים המורכבת שניהלה עם יעל רפפורט, בת זוגה, מקור כוחה אך גם חולשתה הגדולה....

זהו ספר על מערכת יחסים בין גבר לאשה. הקשר לוקח אותה ואותו למקומות בלתי צפויים. הוא מגלה שהוא נע על מסילת המגדר ביתר קלות משציפה או תיאר לעצמו, והיא, שכופרת בתיוגים מגדריים, מגלה שלא קל להשתחרר מהם. המסע אחד לעבר השנייה כולל תחנות מגוונות – חוק, צבא, כסף ופרנסה, קשר, ילדים, משקל, איפור, קעקועים, ולבסוף, מעשה הכתיבה עצמו. "הספר הזה הוא דואט, למעשה דו־עט… מעשה הכתיבה הזה מאתגר את גבולות השפה, את גבולות הדיבור התקין פוליטית, את גבולות המגדר, אבל גם את גבולות האינטימיות והזרות” / דנה אמיר, אחרית הדבר לספר שולמית אלמוג היא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה. היא משמשת כיועצת נשיא האוניברסיטה הממונה על הוגנות מגדרית. בין ספריה, הטרילוגיה "משפט וספרות” (נבו, 2000), "משפט וקולנוע” (נבו, 2012) ו”משפט וספרות בעידן דיגיטלי” (נבו, 2007). יאיר אלדן הוא מרצה בפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו. בין ספריו: מפת הגוף (ידיעות ספרים, 2011), ונידוי, מוות ואבלות (רסלינג, 2011)....

באין מוסדות מוסמכים ומוכרים של אכיפה וענישה הפך החרם לאמצעי המרכזי המשמר את סמכותם של חכמים. הנידוי והחרם לא היו רק כלים להטלת מוראם של פרנסי הציבור אלא גם מילאו תפקיד חשוב בשמירה על יציבות חברתית ועל אורחות חיים תקינים המאפשרים את החיים יחד בקהילה היהודית. הנידוי נחשב "בית סוהר בלי מנעול", "כבלי ברזל שאין העין רואה אותם והגוף מרגישם מאוד", "מיתה אזרחית". ובכן, מה טיבה של המערכת החברתית הזאת? מהי מיתה אזרחית? כיצד פועל בית הסוהר בלי מנעול, מהם כלליו, מהן השפעותיו ואיך אמור הגוף להרגיש את הכבלים הבלתי נראים?    יאיר אלדן עומד על הקשר ההדוק שבין נידוי ומוות המופיע בספרות חז"ל. טענתו העיקרית היא שהקישור העתיק בין נידוי ואבלות הוא כפול פנים: הוא מבטא את התאבלותו של המנודה על מותו החברתי אבל גם את הפיכתו של המנודה עצמו למת מהלך בתוך תחומי הקהילה. כאן מתגלה הייחוד של מנגנון הנידוי אצל חז"ל: המנודה מאבד את הפנים החברתיים שלו אבל שומר על היותו פועל-חברתי. כתוצאה מכך, הוא חווה את המוות החברתי שלו שוב ושוב מכיוון שהוא עדיין, רשמית, חבר בעל זכויות בקהילה. מנהגי האבלות שנוהג המנודה אינם רק לשם ביזויו אלא מהווים שיקוף של תחושת ההיעלמות של המנודה מהעולם ושל חוויית מותו החברתי, ובד בבד הם גם גורמים להפיכתו לדוחה ומגעיל בעיני הסביבה החברתית הקרובה שלו.    ניתוח הקשר בין נידוי ואבלות מביא את אלדן למסקנה מפתיעה: במרכז הקאנון היהודי מופיעה גישה אשר לפיה מנהגי האבלות שנוהג האבל הם אמצעי להשתיק את טענותיו כלפי האל ואת כעסו כלפי הקהילה וכלפי עצמו.   ד"ר יאיר אלדן מלמד בפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו; עמית מחקר במכון הרטמן בירושלים....

בניגוד לטענה המקובלת, לפיה לא ניתן לזהות כוונה מובהקת מאחורי עריכתן של מסכתות המשנה, מבקש יאיר אלדן להתייחס אליהן כאל סיפורים שלמים, שביקשו לעסוק בדילמות הגדולות של תקופתן. אלדן מבקש להבין לא רק את המגמה של פרק אחד בתוך מסכת, אלא את מגמת העריכה של מסכת שלמה. המסכת היא היחידה הטקסטואלית הבסיסית והשלמה בתוך ששה סדרי משנה, יש לה נושא מרכזי אחד והתפתחות טקסטואלית האפשרית בזכות אורכה. התכונות הללו מאפשרות להתייחס למסכת כאל סיפור. במרכז הסיפור - כל סיפור - נמצאות בעיה ופתרונה, דילמה והתרתה. הסיפור מכיל לרוב היתקלות של הדמות הראשית במכשול, תהליך שעובר עליה, ולבסוף התגברות או התמודדות עם המכשול. באותו האופן, קורא אלדן את הקובץ ההלכתי כסיפור, ומבקש לחשוף את הדילמה שאותה הוא מבקש להתיר. קוראים רגישים של טקסטים בכל ז'אנר שהוא - כתבה בעיתון, חוק, רומן או שיר - מנסים באופן טבעי להבין את הטקסט כמכלול או כשיקוף של דיאלקטיקה של רעיונות הבאה לידי ביטוי בעריכת הטקסט. שכבות העריכה של הטקסט או התיקונים שנעשו בו הם חשובים ומעניינים כשלעצמם, אולם השאלה המנקרת בקורא הרגיש היא מהו הסיפור המסופר באמצעות הטקסט, מהי השאלה שהטקסט בא לענות עליה, או הבעיה שהוא מבקש לפתור. גם קובץ הלכתי נערך על-מנת להתמודד עם בעיות שהטרידו את מחבריו ועורכיו, וההלכות והמחלוקות המנויות בו מהוות, בו זמנית, שיקוף של הבעיה והתמודדות עמה. "הקריאה הגדולה" שאלדן מציע מלמדת אותנו, בין השאר, שמסכת סוטה, בעריכתה הסופית, נסובה על משיחיות, שמאחורי מסכת תענית עומדת ההתמודדות עם שתיקת האל, ושמסכת מכות עוסקת לאו-דווקא בנושא המלקות אלא בהצדקת המרת עונש לעבריינים. ...