"זה פשוט קרה, התחילו להעדיף נשים, כי נשים היו בעמדות כוח, והמסר של טראסט חלחל, שיש זהות בין האינטרסים של כל הנשים ולכן הן לא צריכות להיאחז בגברים על מנת להתקדם אלא להפך.
בצבא צריך היה רק להחליף את הרמטכ"ל באישה.
אחר כך הדברים הסתדרו מאליהם.
הקריטריונים הותאמו בכל הרמות.
גם ראשי החברות הממשלתיות הוחלפו בנשים בתוך שנתיים ואחר כך בעלי המניות בחברות פרטיות כבר העדיפו למנות אישה כדי שתוכל להשפיע טוב יותר על מקבלות ההחלטות שהיו כבר נשים ברובן.
אחרי שלוש שנים כבר היו הגברים מיעוט בתפקידי ניהול, ללא שום התערבות חוקית.
במשטרה הוחלפה כמעט כל שדרת הפיקוד הבכיר.
תמיד חשבתי שאחרי שאבחר תהיה לי הרבה עבודה, שאצטרך לשנות כל כך הרבה חוקים כדי לשלב נשים, אבל האמת היא שהדרך היתה קלה הרבה יותר" (נעמי יהב, ראשת מפלגת הנשים "טראסט")
שלושה פנקסים הותירה אחריה נעמי יהב בקרטון עזוב בדירתה.
הפנקסים, יומנים אישיים מתקופות שונות בחייה, שופכים אור על נסיבות עלייתה ונפילתה של מי שעמדה בראש מפלגת נשים ואף כיהנה כראשת ממשלה בישראל עד לשערורייה שגדעה את כהונתה.
בפנקסים מתארת יהב את החיים במדינה ההולכת ומצמצמת את מרחב המחיה של נשים, את חיי היומיום הפוליטיים והאישיים שנשזרו אצלה אלה באלה ואת מערכת היחסים המורכבת שניהלה עם יעל רפפורט, בת זוגה, מקור כוחה אך גם חולשתה הגדולה.