אבק נישא באוויר העמק החם. הר תבור מיתמר בלב השדות. בלב הנוף הזה, שבו חלמו פעם חלוצים להקים חברת מופת, ניצב מפעל פלסטיק חיוור. בין קירותיו, לצד המכונות הגדולות, נבחשים גם חייהם של העובדים, גיבורי הספר: דפנה, מנהלת צעירה ושאפתנית; יעלי, פקידת הקבלה מעפולה; שאדי, מפעיל מכונה מדבוריה; נורית המהנדסת, בת העמק – כל אחד מהם מחפש במפעל, ולעתים אף מוצא, את חלומותיו ואת כמיהותיו הנסתרות. זהו אינו רק סיפורם המפותל ורוחש הסכנות של ארבעה אנשים בעבודה. זהו סיפורו של מפעל: תשוקות וחומרים, מכונות ענק והריונות מסתוריים, עפולה ואמסטרדם, פיגועים ומלחמת לבנון השנייה – כל אלו ניתכים ומתערבבים זה בזה במרחב רועש ותחרותי שהוא בית שני לעובדיו. עמקפלסט הוא רומן רב-קולי, שמבקש לברר את המתחים והסתירות שמלווים את חיי העבודה הישראליים. דרך מעקב קרוב אחר לב-לבו של המתרחש בין גדרות מפעל, מתערערות הנחות מקובלות ומקובעות לגבי היררכיה בין-אישית ומוטיבציה, ומתאפשרת ראייה חדשה של המציאות החברתית הישראלית, על מנגנוניה הערכיים השונים ועל פגמיה השיטתיים והנסתרים מהעין. הנפש הפועלת, תרתי משמע, מוצגת בספר זה כסמן המאפיין הבולט ביותר של רוח התקופה, ברגע היסטורי שבו קונפליקטים בין מעמדות חברתיים נדמים לפעמים כחסרי מעצורים. זהו ספרה הראשון של דורית קלנר, העובדת בתפקידי ניהול בכירים בתעשייה הישראלית. בצלילות-מבע, בכישרון סיפורי גדול ותוך דיוק רגשי מרשים, היא פותחת בפנינו צוהר אל מרחב חיים עתיר התרחשות, שטרם הוצג לקורא הספרות הישראלית....

זהו הגליל ואלה הם תושביו. בכל בוקר אפשר להביט החוצה אל הוואדי הירוק ואל כרמי הזיתים. ביום יפה יימשך המבט אל הרי הלבנון עד לאופק, שבו כבר לא ברור מי נטע את הארזים. עוד מעט יתמלא הנוף בדחפורים ובענני אבק, ובתים יתרוממו, קומה ועוד קומה. אל הגליל חוזרים אנשים שחייבים לקחת את עצמם בידיים. למשל סמיון, השוטר הרוסי שעזב את ההייטק, נעזב על ידי אשתו ועכשיו חי עם סבתו. למשל שירה, המורה לפילאטיס שבורחת מן העבר, אם לילד מתבגר שחזרה לגור אצל הוריה, רק בינתיים. בגליל גם בורחים נער ונערה מהלימודים, שוחים בים או מחפשים מפלט. שם מתווכחים ערבים ויהודים למי שייך אחד הוואדיות: לבעלי העסקים בסביבה או לנדל"ניסטים שרוצים לבנות ולמכור. בגליל הזה מתגלות שתי גופות של שתי נערות, יהודייה וערבייה: אסנת ונור. בין שלל החשדות והחשודים, אסור להיחפז ולהסיק מסקנות, אך נדמה שאף אחד אינו מסוגל לעשות כן. עונות מעבר הוא רומן רב-קולי ופוליתמטי, שבבסיסו תעלומת רצח מותחת ומצמיתה, אך ביסודו מונחת תביעה תרבותית ופוליטית עקרונית, אשר קורעת חלון אל עצבי הישראליות העכשווית ומיטיבה להתבונן על ייאוש ועל תקווה, על ויתור ועל חלום. בתבונה של נובליסטית גדולה מייצרת דורית קלנר מהלך עלילתי רב-עניין, שבו הלאומי מיוצג באמצעות חוויות פרטיות, ושאלות בדבר היכולת לזנוח את העבר לטובת הווה טוב יותר נענות בכנות וללא אשליה. זהו ספרה השני של דורית קלנר. ספרה הקודם עטור השבחים, "עמקפלסט", זכה בפרס משרד התרבות ליצירה ספרותית והיה מועמד לפרס ספיר לספרות של מועצת הפיס....

באמצע חייה, כשהיא בין עבודות ולאחר משבר פרידה, מקבלת דפנה משרת ניהול בכירה במפעל "ישראלנס" לייצור עדשות. המפעל הקיבוצי המנומנם הוקם אי-אז כדי לספק עבודה לחברים, אבל כיום ישנם הרואים בו הזדמנות לרווחים גדולים. דפנה ניצבת בצומת שבין הכרעות ובין חזון, בין מומחי רפואה ובין אנשי עסקים, שהאמת איננה נר לרגליהם. חיי העבודה של דפנה הם מסע הרפתקאות סוער, שאינו נוגע רק לעניינים מקצועיים, אלא גם לכינון, למימוש ולאישוש חוזר של העצמי הנשי, שמהדהד מתוך תשוקות אסורות ויחסי חניכה לנשים צעירות ושאפתניות. הסיפור נע בין שני זמנים, כאילו שאפשר, כמו בתוכנית עסקית, ללמוד מן העבר, לסכם פרקים משמעותיים בחיינו וליישם את המסקנות לרווחים עתידיים. נדמה שעמדה של התבוננות היא היחידה האפשרית, אבל אולי בעצם רצף של החלטות קטנות, שמתרחשות בהווה, הן אלה שבונות את העבר שממנו נוכל ללמוד ולתכנן את העתיד. זהו סיפור מותח ומסועף, הכתוב במבנה מתעתע, כמופע של התגלויות וסודות, צללים ואורות. רופאים ופציינטים, יועצים תדמיתיים, כנסים מקצועיים והצעות פרישה – כל אלה הם רק חלק מגורמי ההנעה של העלילה הבלתי תמימה המוצגת בו, וחושפת טפח מתוך מרחב העבודה הישראלי, זה שהספרות העברית לא הרבתה להפוך אותו לשגרה מיוצגת. זהו סיפור על אודות אישה עובדת, שמבקשת שלא לאבד את עצמה בעבודה. דורית קלנר היא סופרת ודוקטור לכימיה. שני ספריה הקודמים: "עמקפלסט" (2014) ו"עונות מעבר" (2017) זיכו אותה בפרס משרד התרבות, במועמדות ברשימה הארוכה לפרס ספיר, בפרס שולמית אלוני ליצירה עברית, בציון לשבח בפרס ברנר ובפרס היצירה לסופרים עבריים על-שם לוי אשכול. ...