לפעמים אני נתקלת ברעיון כל כך מבריק אך פשוט וחושבת "איך לא חשבו על זה קודם?" ספר היסטוריה לילדות ולילדים על ההיסטוריה של הילדות והילדים. כל כך מקורי וכל כך נכון. פשוט ספר מקסים, מעורר השראה וגם יפה להפליא! 'ההיסטוריה של הילדים והילדות' מאת <mark>תמר</mark> וייס גבאי מביא רעיון מרענן לספרות הילדים. יתרה מזאת, הספר מתייחס באופן שוויוני לבנות ולבנים, ולא מתעלם מהעובדה שלאורך רוב ההיסטוריה בנות לא זכו ליחס שווה.

נובלה קצרה ראליסטית אך גם מסתורית, שעוסקת בקשר בין בני האדם ובין הטבע, הרצון לשלוט בטבע, לחזות אותו ולהשתמש בו לצרכינו. בנוסף, אפשר גם למצוא בנובלה עיסוק בחיים בעיירה מבודדת, עיסוק ביחסים בתוך המשפחה, ציפיות מול הגשמה. המון נושאים, וזה ראוי להערכה.
עם זאת, הסיפור נפגע, לדעתי, מהעיסוק הזה. לאף דמות בנובלה אין שם, מה שמעיד (בעיני) על הרצון שהכל ייקרא כמשל, כמשהו שיש לפרש ולהבין בצורה עמוקה ונרחבת י

הוצאת לוקוס

החזאית היא פרוזה יפיפיה עוצרת נשימה תרתי משמע של הסופרת <mark>תמר</mark> וייס גבאי .
היא מחלוקת ל3 נובלות קצרות עמוקות ומרגשות כאשר כל אחת מתקשרת לשניה .
משהו בכתיבתה הרהוטה האלגנטית והכריזמטית ויחד עם זאת כואבת עצובה מפעימה ועוצרת נשימה אותה קראתי באיבחה אחת , מעין קסם מהפנט אותו מיטיבה לתאר בשיא של רגישות ודיוק בנושא יחסי גומלין של האדם והטבע .
הסיפור הוא על שלושה בני משפחה והחיים בחי

ספר מוזר. שלושה סיפורים המתארים את היחס של משפחה אחת לטבע שסביבה. אב ביתו ונכדתו מבת אחרת מתגוררים בישוב מרוחק. אין מיקום, אך התאור מזכיר את אזור הערבה. סביב מצוקים, בחורף שיטפונות, בקיץ הכל חרב.
הבת חזאית המתמקדת רק בנעשה בסביבתה הקרובה כאשר עם השנים מנסה לחזות את מזג האויר לפי בקשות התושבים. האב מורה המכיר את הסביבה ככף ידו הנכדה קצת מאותגרת שבאה לגור בפנימית הטבע שבאזור והסבא הוא אחד מהמורים.

על הכריכה של הספר שברשותי (מהספרייה כמובן) כתוב "זוכה פרס ברנר 2022".
להגיד לכם את האמת?
אני לא מבינה את הקטע.

הספר הזה הרגיש לי כמו לעמוד מול ציור בצבעים נחמדים, שמתאר תמונה נחמדה כשחושבים על הרעיון ומה שהיא מנסה להראות, אבל הביצוע יומרני בעיניי.
אני פשוט לא מבינה את הסופרים הישראלים.
אני לא מבינה את הסגנון שלהם, את איך שהם בוחרים לתאר דברים פשוטים בצורה מסובכת.
כשהתחלתי לקרוא את זה הייתי