“סימון וייל היא פילוסופית צרפתייה, עם שורשים יהודים. ניכר לפי כתביה המובאים לנו בספר זה, שהוא אוסף הגיגיה, כי היא היתה בן אדם פסימי מאוד. דבריה טבולים במלנכוליות רבה, נראה כי חוותה הרבה צער וכאב בחייה. ליבי יצא אליה משתי סיבות. 1. בגלל הסבל שחוותה. 2. בגלל הדברים החכמים שהפיקה מן הסבל. מאוד ברור לי שמדובר באישה חכמה, לדעתי מודעת מדי למצב העולם ולמצבה ביחס לעולם, אולי רגישה מדי, בגלל זה היא היתה בדי”