מאז סיפוחו לישראל בשנת 1949 היה כפר־קאסם, ככל היישובים הערביים בישראל, נתון לשליטת הממשל הצבאי והוטל בו עוצר בשעות הלילה. ב־29 באוקטובר 1956, יומה הראשון של מלחמת סיני, הוקדם העוצר בהתראה של מחצית השעה לשעה 17:00. הפועלים והפועלות שעבדו מחוץ לכפר לא ידעו על כך. בין השעה 17:00 ל־18:00 נרצחו בכפר 47 אזרחים ערבים שחזרו לביתם: ילדים וילדות, נשים וגברים. נער וגבר נוסף נרצחו בכפרים סמוכים. תושבי הכפר מחשיבים את עוּבּרה של פאטמה סרסור, שהייתה בחודש השמיני להריונה, כחלל וכך גם את עבדאללה עיסא הקשיש, שליבו הפסיק לפעום שעות לאחר רצח נכדו טלאל. מניין הקורבנות הגיע ל-51. הטבח ומה שבא אחריו – מההסתרה והערפול, דרך הפוליטיקה והטיוח ועד המשפטים והתגובות הציבוריות – הפכו לאחד האירועים המכוננים בהיסטוריה של מדינת ישראל ושל הציבור הערבי בה, אך ההתייחסות הציבורית כלפיו שונה לגמרי מהאמת ההיסטורית. ספר זה מתמקד בתוכנית "חפרפרת", שנועדה להביא לגירוש ערביי המשולש: במניפולציות הפוליטיות שנעשו מאחורי הקלעים כדי למנוע את חשיפת האמת על הטבח; בוועדות החקירה ובשני המשפטים שמילאו תפקיד בערפּוּל; במחלוקת במפא"י סביב היחס לערביי הארץ והממשל הצבאי; במאבקו המשפטי של המחבר לחשיפת האמת; ובסוגיות נוספות המאפשרות יצירת תמונה מלאה של הטבח. ספר זה מספר את סיפורו של טבח כפר־קאסם, בזכות עיון מעמיק במסמכים – חלק גדול מהם נבחנים כאן לראשונה – הקשורים בתולדות הטבח ובפרשת כפר־קאסם בכללותה. סיפור רב חשיבות שטרם סופר....

שני מאבקים עזים עיצבו את דמותה של מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. האחד, גלוי, ניטש בין תומכי הממלכתיות, ובראשם דוד בן­־גוריון, שחתרו לריכוז העוצמה בידי המדינה לבין תומכי הגישה התנועתית, שגרסו אוטונומיה נרחבת להתאגדויות החברתיות הוולונטריות, חוט השדרה של החברה הישראלית. המאבק השני, הסמוי, ניטש בין תומכי הפרויקט הגרעיני הישראלי לבין מתנגדיו.האם היה קשר בין שני המאבקים? משטר היד הקשה מראה שהקשר כה הדוק, עד כי ניתן לראות בהם שני פנים של מאבק אחד. הממלכתיות הייתה הכסות האידיאולוגית לריכוז סמכויות שלטוניות בידי בן­־גוריון וקבוצה קטנה של תומכיו ולהחלשת המשטר הדמוקרטי, התנועות החברתיות ומנגנוני הפיקוח.פרויקט הגרעין שימש אמצעי שונה למטרה זהה - הפיכתה של ישראל לדמוקרטיה גרעינית, מושג שנטבע כאן לראשונה ופירושו מדינה שלהלכה מתקיים בה משטר דמוקרטי, אך למעשה היא בעלת מאפיינים ייחודים: העוצמה הפוליטית מרוכזת בידי מעטים; מנגנוני הפיקוח חלשים; ישנה סודיות ביטחונית מופרזת; תקציבים אינם מפוקחים דיו; המדע משועבד לטובת מודרניזציה ופיתוח צבאיים; מתפתחת ומתוחזקת תרבות המאדירה את העוצמה הצבאית; ועוד.בשני המאבקים ניצבים אותם מנהיגים משני צדי המתרס: "הממלכתיים" - בן­־גוריון, שמעון פרס ומשה דיין - היו גם יוזמיו של פרויקט הגרעין; ואילו "התנועתיים" - משה שרת, ישראל גלילי ויגאל אלון - היו ממתנגדי הפרויקט הגרעיני ופעלו להגבלתו. המאבק הוביל לפשרה ייחודית - "מדיניות העמימות" - לפיה ישראל לא מכריזה על כושרה הגרעיני בפומבי.משטר היד הקשה - המשכו של הספר המאבק על הפצצה – סוקר את התוצאות הפוליטיות והחברתיות של פרויקט הגרעין הישראלי ומראה כיצד עלו בקנה אחד עם מטרותיה של הממלכתיות הבן-גוריוניסטית. אך מעבר לכך, משטר היד הקשה מהווה קריאת אזהרה מפני השפעת התוצאות של חימוש גרעיני על הדמוקרטיה. דש בצד אדם רז הוא היסטוריון שתחום מחקריו הוא היסטוריה פוליטית ורעיונית של המאות ה-19 וה-20. בהוצאת כרמל יצאו לאור ספריו הרצל: מאבקיו מבית ומחוץ (2017, עם יגאל וגנר) וטבח כפר קאסם: ביוגרפיה פוליטית (2018). משטר היד הקשה הוא הכרך השני בטרילוגיה על ההיסטוריה הפוליטית של תכנית הגרעין הישראלית. הכרך הראשון, המאבק על הפצצה (2015), יצא גם הוא בהוצאת כרמל. מאמריו של רז מתפרסמים בכתבי-עת ובעיתונות בארץ ובעולם. בימים אלה הוא משלים את ספרו על מחשבתו ופועלו של קרל מרקס. במקביל לכתיבתו, משמש רז כעורך תלם: כתב עת לשמאל ישראלי מבית קרן ברל כצנלסון וכחוקר בעקבות: המכון לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ...

בספר זה נחשפת תופעה שנודע לה משקל מכריע בעיצוב החברה והמדינה בישראל, אך היא הושכחה מהזיכרון ההיסטורי – ביזת הרכוש הערבי במלחמת העצמאות.ישראלים רבים – חיילים ואזרחים, יחידים וקבוצות – נטלו חלק בשוד המוני של הרכוש הרב שנותר בבתים, בתי עסק ומשקים חקלאיים שהושארו מאחור על־ידי בעליהם הערבים.התיאור החי והמפורט של הביזה שלוחת הרסן, שפשטה בכל רחבי הארץ, מעורר שאלות מטרידות: מדוע השלטון המרכזי העלים עין משוד הרכוש הערבי? מדוע ראש־הממשלה ושר הביטחון, דוד בן־גוריון, למרות התראות ומחאות רבות מצד בעלי תפקידים בזרועות הצבא וברשויות אזרחיות, שהביעו חרדה מהשלכותיה של הביזה על דמותה של החברה הישראלית, לא הטיל את מלוא כובד משקלו נגד התופעה הנקלה.שותפותו הנרחבת של הציבור היהודי בישראל בביזה, מוצגת בספר לא רק ככתם מוסרי, אלא כגורם בהפיכת ציבור זה לבעל עניין אישי במדיניות אי־השבתם של הפליטים הערבים. הספר מציע הסבר חברתי ופוליטי שלפיו תופעת הביזה מהווה מרכיב חשוב בהנצחתו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אדם רז הוא היסטוריון שתחום מחקריו הוא היסטוריה פוליטית ורעיונית של המאות ה־19 וה־20. בהוצאת כרמל יצאו לאור ספריו: הרצל: מאבקיו מבית ומחוץ (2017, עם יגאל וגנר) וטבח כפר קאסם: ביוגרפיה פוליטית (2018). ספריו המאבק על הפצצה (2015) ומשטר היד הקשה (2019) הם חלק מטרילוגיה על ההיסטוריה הפוליטית של תכנית הגרעין הישראלית. רז משלים בימים אלו את ספרו על מחשבתו ופועלו של קרל מרקס. מאמרים רבים פרי עטו התפרסמו בכתבי־עת ובעיתונות בארץ ובעולם. רז הוא חוקר בעקבות: המכון לחקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני ועורך תלם: כתב עת לשמאל ישראלי מבית קרן ברל כצנלסון. ...

הקמתו של הכור הגרעיני בדימונה, פרויקט הגרעין ועיצוב המדיניות הגרעינית של מדינת ישראל עמדו במוקד מחלוקת פוליטית גדולה, בצמרת מקבלי ההחלטות במדינה. מראשית הדרך התחולל בצמרת השלטון מאבק סבוך ואינטנסיבי, שהשפיע על המערכת הפוליטית הפנימית והתווה את מדיניות החוץ הישראלית. ספר זה חושף לראשונה מקורות ארכיוניים ישראליים רבים, מספר את התפתחותה של המחלוקת, שרובה היה נסתר מן העין, ומעיר את סיפורו הנשכח (והמושכח) של "הוועד לפירוז גרעיני", שפעל בשנות השישים כדי למנוע את חימושה של ישראל בנשק גרעיני ועם חבריו נמנו אנשי רוח מרכזיים כמו מרטין בובר וישעיהו ליבוביץ ואישי ציבור חשובים כמו אליעזר ליבנה. המאבק על הפצצה מציג לראשונה, כמה פרשיות שלא נידונו עד היום, ביניהן: המימון הגרמני של הכור בדימונה, דרכי הגיוס של הכסף לפרויקט ו"החברה לענייני מדע", המחלוקות בוועדת החוץ והביטחון ובישיבות הממשלה, הניגוד בין לוי אשכול ודוד בן גוריון בסוגיה הגרעינית, הקמת ועדת השרים לענייני ביטחון והשפעתה על הפרויקט הגרעיני, הוויכוח על מדיניות החוץ הישראלית, הממד הגרעיני של קשרי ישראל־גרמניה, הצעותיו של שמעון פרס לבצע ניסוי גרעיני בימים שקדמו למלחמת ששת הימים ופרשיות רבות נוספות. חשיבות הספר היא בהבהרת התהליך הפנימי של קבלת ההחלטות הפוליטיות והפשרות שאימצו הצדדים השונים במחלוקת על הפרויקט הגרעיני ובתיאור התפקיד המרכזי והחשוב של הוועד לפירוז גרעיני במערכת הפוליטית ובשיח הציבורי....

מלחמת עזה היא המלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הגדיר אותה כחלק מ"מלחמת שבע החזיתות", אך ישנה חזית נוספת, שלא הוזכרה – חזית השפה. בזירה זו מתנהלת מערכה פנים-ישראלית, שבה מילים נכתשות, מסורסות ומעוותות, ומורחקות ממשמעויותיהן הממשיות, האמיתיות. בחזית זו נוקטים השלטון והתקשורת המסייעת בידו שלל אמצעים כדי לשלוט במחשבה של הציבור הישראלי, לעקר את יכולתו להתנגד, ובעיקר – להפוך אותו לשותף לפשעים שמובילה ממשלת ישראל מאז השבעה באוקטובר ברצועת עזה ובגדה המערבית. הלקסיקון הוא כלי במערכה נגד הברוטליות. הוא מבקש להציג את אוצר המילים המשמש את הישראלים כשהם מדברים על המלחמה. הרי אפילו השיח על אודות המלחמה הוא צורה של השתתפות בה: בסלון הביתי, במכולת השכונתית, במפגש רעים. הערכים חושפים את מה שמוסתר מאחורי מילים ומושגים ששטפו את הרחוב הישראלי: "נזק אגבי", "אין בלתי מעורבים", "שטח השמדה", "הגירה מרצון", "הניצחון המוחלט", "לשטח את עזה" ועוד רבים. מאחורי מסך העשן המילולי שוכנות הזוועות. הלקסיקון מבקש לחדד את שעומעם בכוונת מכוון ולעודד מחשבה ביקורתית הן על תוצאות הלחימה הברוטלית המתרחשת בעזה והן על תוצאותיה המופנות פנימה – אל החברה הישראלית....

הדרך לשבעה באוקטובר מציג את מערכת היחסים בין ארגון חמאס לבנימין נתניהו, מתקופת כניסתו למשרד ראש הממשלה ב־1996 ועד הימים האחרונים — ימי המלחמה ברצועת עזה. החלק הראשון בספר מתאר את זהות האינטרסים בין חמאס לנתניהו בכל הקשור להתנגדותם המשותפת לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני באמצעות הסכם שלום וחלוקת הארץ. ניתוח מדיניות החוץ והביטחון של נתניהו מלמד שקו הנצחת הסכסוך שהוביל בעשורים האחרונים עולה בקנה אחד עם תפיסתו לגבי אופיין הרצוי של החברה והפוליטיקה הישראליות, ורצונו להובילן בכיוונים סמכותניים ואנטי־דמוקרטיים. אותה "קונספציה של הכלת חמאס", שמרבים לדבר בגנותה בחודשים האחרונים, היא הצד השני של המדיניות שאפשרה לאיראן להפוך למדינת סף גרעינית. הדרך לשבעה באוקטובר מזכיר פרשות ואירועים מההיסטוריה של השנים האחרונות ומראה כיצד מדיניות המלחמה־שאין־לה־סוף משמשת את נתניהו כדי לשמר את שלטונו. חלקו השני של החיבור, המדינה המצורעת: על ימיה הראשונים של הלחימה ברצועת עזה, דן בשבועות הראשונים של המלחמה — בפרט בקמפיין ההפצצות האסטרטגיות מן האוויר, שהצבא הוציא לפועל עד לכניסה הקרקעית — ומראה כיצד נתניהו עשה שימוש ברגשות הנקם שהציפו את הישראלים לאחר קציר הדמים ביישובי הנגב המערבי והסביבה כדי לקדם מדיניות החותרת, הלכה למעשה, לשמר את הסכסוך האזורי ואת האינטרסים שחמאס מייצג. האופן שבו נתניהו מנהל את המלחמה מלמד שהוא פועל ביודעין כדי להנציח את מעגל הדמים ולהפוך את ישראל למדינה מצורעת הן ביחס למקומה במשפחת העמים והן מבחינת אופייה של החברה הישראלית....

סמי סעאדה, ערבי־נוצרי תושב חיפה, נותר בעיר לאחר כיבוש "חיפה הערבית" באפריל 1948 והמתין – לשווא – לחזרת בני משפחתו ששהו בלבנון בזמן המלחמה. מתוך כ־70 אלף תושביה הערבים של חיפה, נותרו בה לאחר המלחמה כ־3,000 איש שרוכזו באזור מגורים ייעודי. סעאדה נעקר מביתו והועבר לדירה ברחוב עבאס – הרחוב היחידי מחוץ לגטו שבו קובצו תושבי חיפה הפלסטינים. בעודו ממתין חודשים ארוכים לחזרתם של בני משפחתו הלכו והתרבו בעיר מעשי ביזה וגזל כלפי הרכוש שהותירו מאחוריהם תושבי חיפה הערבים, שעזבוה בעקבות המלחמה. לדירתו בת ארבעת החדרים של סעאדה פלשו חיילים יהודים ובני משפחותיהם – ולבסוף הוא הושלך על ידם לרחוב. באמצעות מחזה ושני פרקים היסטוריים, המבוססים על תיעוד שאותר בארכיונים שונים בארץ, מציג אסונו הפרטי של מר סמי סעאדה, מאבק קפקאי של אזרח לא רצוי נגד ריבון שנאלץ לקבל את נוכחותו....

עשרים וארבע תמונות המציגות מופעים חברתיים ופוליטיים של מציאות שבה ישנן ברחבי תבל עשרות אלפי פצצות אטום מובאות בפולחן הפצצה. התמונות מתארות מקטעים של חיים בעולם שבו השמדה טוטלית היא אפשרות ראלית תמידית, ואת ההשפעות של העידן הגרעיני על החברה והיחיד. פולחן הפצצה מפנה את תשומת הלב למשמעויות הפוליטיות של חיים בחברה אטומית, ולהשלכות קיומה של הפצצה על מבני הכוח ועל צורות השליטה בחברה. בעוד שנהוג להתייחס לנשק גרעיני כאל אמצעי בזירת היחסים הבינלאומיים, התמונות המובאות כאן מציגות היבט אחר, שבו הפצצה משמשת להגדלת אי־השוויון החברתי ולריכוז הכוח הפוליטי. פולחן הפצצה הוא המשך ישיר – באמצעות סוגה ספרותית אחרת – למחקריו של המחבר על ההיסטוריה הגרעינית של ישראל ועל סכנותיו של העידן האטומי.  אדם רז הוא היסטוריון העוסק בחקר היסטוריה פוליטית ורעיונית של המאות ה־19 וה־20. בין ספריו שראו אור בהוצאת כרמל: הרצל: מאבקיו מבית ומחוץ (2017, עם יגאל וגנר); טבח כפר קאסם: ביוגרפיה פוליטית (2018); ביזת הרכוש הערבי במלחמת העצמאות (2020); וכן המאבק על הפצצה (2015) ומשטר היד הקשה (2019), שמהווים שני חלקים מתוך טרילוגיה על ההיסטוריה הפוליטית של תוכנית הגרעין הישראלית. פולחן הפצצה – תמונות מהעידן האטומי יוצא לאור במקביל למחזה אסונו הפרטי של מר סמי סעאדה (2022). מאמרים רבים פרי עטו התפרסמו בכתבי־עת ובעיתונות בארץ ובעולם. רז הוא חוקר בעקבות - המכון לחקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני....

אל קדמת הבמה ניגש אדם ומכריז שהוא בעל מקצוע עתיק יומין, מומחה להקזת המוגלה הנפשית - מְּמַגלֵּ. לאחר שהפציר בקהל הנאסף לעזוב את האולם, משום שבידור והנאה לא יהיו מנת חלקם הערב, הוא מבהיר לצופים שצוות ההפקה אסף מידע על חייהם הפרטיים, באמצעותו הוא יוכל לסייע להם להתבונן בחורבות חייהם ולהכיר בהרס שזורעת בנפשם החברה הבורגנית על אשליותיה. מצויד בזרקור, חפיסת סיגריות, בקבוק משקה חריף וצרור דפים פונה המְַּמַגלֵּ אל צופיו המבוהלים ודוחק בהם להישיר מבט אל נפשם (ואל יקיריהם) ולהודות בעובדות הקשות. במשך ערב אחד מציב המְַּמַגלֵּ לנוכחים סביבו מראה ודורש מהם, לעתים בכוח ובציניות חסרת רחמים, להביט בה ולהכיר בשליטת התאוות והקנאות בחייהם ובכוחה ההרסני של הבחירה בשתיקה. אדם רז הוא היסטוריון העוסק בחקר היסטוריה פוליטית ורעיונית של המאות ה־19 וה־20. ספריו ראו אור בהוצאת כרמל: הרצל: מאבקיו מבית ומחוץ (2017 , עם יגאל וגנר); טבח כפר קאסם: ביוגרפיה פוליטית (2018); ביזת הרכוש הערבי במלחמת העצמאות (2020). שני ספרים נוספים, המאבק על הפצצה (2015) ומשטר היד הקשה (2019), הם חלק מטרילוגיה על ההיסטוריה הפוליטית של תוכנית הגרעין הישראלית, החלק השלישי צפוי לראות אור בעתיד הקרוב. מאמרים רבים פרי עטו התפרסמו בכתבי־עת ובעיתונות בארץ ובעולם. רז הוא חוקר בעקבות: המכון לחקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני ועורך שותף של תלם - כתב עת לשמאל ישראלי. הַמְּמַגֵּל הוא מחזהו הראשון....

בשנת 1956 מנה כפר־קאסם כ־2,000 תושבים, שנמנו עם שש חמולות מרכזיות. מאז סיפוחו לישראל בעקבות הסכמי שביתת הנשק (אפריל 1949), הכפר נמצא תחת ממשל צבאי שכלל גם עוצר ופיקוח על התנועה. מקורות הפרנסה העיקריים היו המחצבה והחקלאות. השכר הממוצע לצעיר היה חמש לירות ליום, ובמחצבה – פחות מכך. 350 פועלים היו מאורגנים במסגרת "ברית פועלי ישראל". בכפר היו כ־10 מכוניות משא, ובבית־הספר למדו 550 תלמידים. ביוב וניקוז לא היו בכפר. "אנחנו אזרחים טובים", אמר המוכתר ודיע מחמוד סרסור: "כפר־קאסם הוא כפר של עמלים שלווים ושוחרי שלום". המוכתר השתייך למחנה "אל מעארדה" שהיווה אופוזיציה לתנועתו של המופתי. מעטים מבני הכפר השתתפו במאורעות האלימים בזמן המנדט. אדם רז הוא היסטוריון שתחום מחקריו הם היסטוריה פוליטית ורעיונית של המאות ה־19 וה־20. בהוצאת כרמל יצאו לאור ספריו: המאבק על הפצצה (2015) והרצל: מאבקיו מבית ומחוץ (2017, ביחד עם יגאל וגנר). בימים אלו יוצא לאור ספרו השני בטרילוגיה על ההיסטוריה הגרעינית הישראלית (משטר היד הקשה). אדם רז משלים עתה את ספרו על מחשבתו ופועלו של קרל מרקס. מאמריו של רז מתפרסמים בתדירות בכתבי־עת ובעיתונות....