בספר זה נחשפת תופעה שנודע לה משקל מכריע בעיצוב החברה והמדינה בישראל, אך היא הושכחה מהזיכרון ההיסטורי – ביזת הרכוש הערבי במלחמת העצמאות.ישראלים רבים – חיילים ואזרחים, יחידים וקבוצות – נטלו חלק בשוד המוני של הרכוש הרב שנותר בבתים, בתי עסק ומשקים חקלאיים שהושארו מאחור על־ידי בעליהם הערבים.התיאור החי והמפורט של הביזה שלוחת הרסן, שפשטה בכל רחבי הארץ, מעורר שאלות מטרידות: מדוע השלטון המרכזי העלים עין משוד הרכוש הערבי? מדוע ראש־הממשלה ושר הביטחון, דוד בן־גוריון, למרות התראות ומחאות רבות מצד בעלי תפקידים בזרועות הצבא וברשויות אזרחיות, שהביעו חרדה מהשלכותיה של הביזה על דמותה של החברה הישראלית, לא הטיל את מלוא כובד משקלו נגד התופעה הנקלה.שותפותו הנרחבת של הציבור היהודי בישראל בביזה, מוצגת בספר לא רק ככתם מוסרי, אלא כגורם בהפיכת ציבור זה לבעל עניין אישי במדיניות אי־השבתם של הפליטים הערבים. הספר מציע הסבר חברתי ופוליטי שלפיו תופעת הביזה מהווה מרכיב חשוב בהנצחתו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
אדם רז הוא היסטוריון שתחום מחקריו הוא היסטוריה פוליטית ורעיונית של המאות ה־19 וה־20. בהוצאת כרמל יצאו לאור ספריו: הרצל: מאבקיו מבית ומחוץ (2017, עם יגאל וגנר) וטבח כפר קאסם: ביוגרפיה פוליטית (2018). ספריו המאבק על הפצצה (2015) ומשטר היד הקשה (2019) הם חלק מטרילוגיה על ההיסטוריה הפוליטית של תכנית הגרעין הישראלית. רז משלים בימים אלו את ספרו על מחשבתו ופועלו של קרל מרקס. מאמרים רבים פרי עטו התפרסמו בכתבי־עת ובעיתונות בארץ ובעולם. רז הוא חוקר בעקבות: המכון לחקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני ועורך תלם: כתב עת לשמאל ישראלי מבית קרן ברל כצנלסון.