מלחמת עזה היא המלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הגדיר אותה כחלק מ"מלחמת שבע החזיתות", אך ישנה חזית נוספת, שלא הוזכרה – חזית השפה. בזירה זו מתנהלת מערכה פנים-ישראלית, שבה מילים נכתשות, מסורסות ומעוותות, ומורחקות ממשמעויותיהן הממשיות, האמיתיות. בחזית זו נוקטים השלטון והתקשורת המסייעת בידו שלל אמצעים כדי לשלוט במחשבה של הציבור הישראלי, לעקר את יכולתו להתנגד, ובעיקר – להפוך אותו לשותף לפשעים שמובילה ממשלת ישראל מאז השבעה באוקטובר ברצועת עזה ובגדה המערבית.
הלקסיקון הוא כלי במערכה נגד הברוטליות. הוא מבקש להציג את אוצר המילים המשמש את הישראלים כשהם מדברים על המלחמה. הרי אפילו השיח על אודות המלחמה הוא צורה של השתתפות בה: בסלון הביתי, במכולת השכונתית, במפגש רעים. הערכים חושפים את מה שמוסתר מאחורי מילים ומושגים ששטפו את הרחוב הישראלי: "נזק אגבי", "אין בלתי מעורבים", "שטח השמדה", "הגירה מרצון", "הניצחון המוחלט", "לשטח את עזה" ועוד רבים. מאחורי מסך העשן המילולי שוכנות הזוועות.
הלקסיקון מבקש לחדד את שעומעם בכוונת מכוון ולעודד מחשבה ביקורתית הן על תוצאות הלחימה הברוטלית המתרחשת בעזה והן על תוצאותיה המופנות פנימה – אל החברה הישראלית.