פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 697 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים לאירו - פרק שישי לשון קסם
אור חזק וחם קפח על פניי. זעתי חלושות. בבת אחת שבו אליי זיכרונות הלילה הקודם וקפצתי ממקומי. ישבתי במעין עגלה שהייתה עמוסה לעייפה בצמחי מים. שפשפתי את עיני, ובמאמץ רב הצלחתי להתגבר על הפיתוי לשוב ולישון. את העגלה הוביל פיקמיק רחב כתפיים שישב בקצה העגלה והצליף בזוג כלבי ים גדולים. העברתי את מבטי על העגלה בשנית. של לא נראתה באזור. חילצתי את עצמי מערמת הצמחים והתחלתי לבחון את השטח - הכול היה חול. כמו מדבר, אבל רטוב. הפיקמיק שהוביל את העגלה לא הבחין שהתעוררתי, והמשיך לפזם לעצמו בנחת.
הזזתי מעט עשבי מים, והבחנתי בקצוות שיער בהיר. "של?" לבי החל לדפוק במהירות. חפרתי בערימת צמחי המים והעפתי ענפים וגבעולים לכל עבר. אט-אט גופה של של התגלה לנגד עיניי, ואני הזדעזעתי לראות את עורה החיוור ואת שפתיה הכחולות. "של?" לחשתי לאוזנה בחשש . נגעתי בקצה אצבעי בלחייה. שוב ידי נצרבה מהקור העז. "היא לא מתה, היא לא מתה..." מלמלתי בתקווה, כאילו אוכל לשנות את פני הדברים. של לא זעה.
עיניי החלו לצרוב, ואני פקחתי אותן לרווחה בניסיון לבלוע את הדמעות. ניסיתי להביט לכל מקום, רק לא על של אשר שכבה בחוסר נוע. עכשיו ראיתי שבלהיטותי למצוא את של, לא הבחנתי במעשיי. העגלה הייתה מרוקנת כמעט לגמרי.
"של?" לחשתי שוב וליטפתי את שערה. למרבה הפלא – שיערה היה חם. "של?" קראתי חזק יותר ממה שתכננתי. הפיקמיק הזדקף לשנייה, ולאחר מספר רגעים שב לפזם בנחת. "של?" חייכתי והצמדתי את שתי כפות ידיי ללחייה. מיד קריאת כאב נפלטה מפי. היא עדיין הייתה קפואה. נגעתי שוב בשערה החמים. זה מוזר.... הרהרתי ביני לבין עצמי.
העגלה קפצה מעל אבן ואני הוטחתי ברצפת העגלה הקשה. שפשפתי את אחוריי בעוד דמעות כאב עלו בעיניי. של הושלכה על גבה ושערה הוסט על פרצופה. התקדמתי לעברה והזזתי את שערה מפניה. אספתי את שאריות האצות שנותרו בעגלה, וסידרתי מעין כרית קטנה תחת ראשה.
העגלה נעצרה והפיקמיק ניגש ללטף את כלבי הים. כשהבטתי סביב, לא ראיתי שום שנוי, ולא היה זכר לתחנת עצירה או למבנה כלשהו. הפיקמיק הסתובב לכיווני והישיר אליי עיניים כהות וחמות. התפלאתי. אלו העיניים של החוטף שלי? "אני רואה שהתעוררת!" הוא לא נראה מופתע, ולמרות גודלו המאיים, פניו היו עדינות וחביבות. חייכתי חיוך קלוש.
"מה עשית??" עכשיו הוא נראה מופתע. הוא הביט בעגלה המרוקנת ועל של ששכבה דוממת. "אמ...." הסמקתי. "אויש... לא נורא!" הוא צחקק צחוק עליז. "בטח נבהלת כשלא מצאת את החברה שלך..." הוא חייך חיוך חמים. "היא לא החברה שלי..." מלמלתי והוא צחק שוב. "בוא, ניכנס לכאן." הבטתי סביב כדי לראות לאן נכנס, וכשלא מצאתי דבר, פניתי אליו בגבות מורמות. הפיקמיק חייך. "אמרו לי שאתה חכם...." הוא לגלג. "המפקדה לא תהיה במקום גלוי לעין!" "איזו מפקדה?" שאלתי. "לא סיפרו לך?" הוא הופתע. "אלוהים אדירים! מה עוד אתה לא יודע?!" הסמקתי, וכשהוא ראה את מבוכתי פנה אליי שוב : " בוא, ניכנס ואז אסביר לך הכול..." שוב הבטתי סביב, והפעם חיפשתי אחר מסתור. "נו, אתה בא?" הוא זירז אותי. הסתובבתי בהפתעה. ממש מאחוריי נפער גרם מדרגות עשוי חול, שיכולתי להישבע שלא היה שם קודם. "כן, כן..." גמגמתי. הפיקמיק לבש על ידיו כפפות ארוכות שנמתחו עד מעבר למרפקיו. "תכנס, אני אביא אותה-" הנהנתי בראשי ומזווית עיניי ראיתי את הפיקמיק מרים את של בעדינות. התקדמתי עמוק יותר ויותר לתוך המנהרה, ולהפתעתי המקום לא החשיך, למרות שלא ראיתי שום מנורה, פנס או נר. אבל.. נר היה נכבה במים. אבל בסלע הסוד בערה אש באח! התווכחתי עם עצמי. "תיזהר שם!" הפיקמיק קרא לעברי רגע לפני שנתקעתי בקיר חול שחסם את המעבר, ואני שקוע במחשבותיי, לא ראיתיו. הבטתי סביבי מבולבל. נראה שהגענו למבוי סתום. הסתובבתי והתחלתי לחזור לעבר המדרגות. "לאן אתה הולך אתה שם?" הוא שאל בשפה משובשת. הסתובבתי אליו וראיתי שהוא אוחז בידית שהייתה קבועה בקיר שבו כמעט נתקעתי מקודם. אני מדמיין... היא בטוח הייתה שם קודם... ריסנתי את דמיוני, ומאחורי הגב צבטתי את רגלי כדי לוודא שאני לא חולם. "אאוץ'!" זה ממש כאב, וזה אילץ אותי לשלול את אפשרות החלום. "אתה בא או לא?" הוא התחיל לאבד את סבלנותו. אולי אני אברח? חשבתי. אלא שאז הוא הסתובב אליי וגופה של של נחשף מולי. אבל מה עם של? אני לא יכול להשאיר אותה פה.. ואני גם לא יכול לרוץ איתה, אני אפילו לא יכול לגעת בה! כוויות הקור צרבו על ידיי. בלית ברירה, התקדמתי לכיוון הדלת ועברתי בה אחרי הפיקמיק. כאשר הדלת נסגרה מאחוריי שמעתי נקישת מנעול. הסתובבתי לאחור בבהלה, אך הדלת כבר לא הייתה שם. אני מדמיין, זה בגלל התאורה. אני פשוט עייף... ניסיתי להרגיע את עצמי. הושטתי את ידי כדי לבדוק האם הקיר שהופיע מאחוריי אכן קיים. "עוד פעם אתה מתעכב?!" קפצתי ממקומי, מרחק נגיעה מהקיר. וויתרתי על הרעיון לגעת בו. התקדמתי בצעדים מהירים כדי להספיק את הפיקמיק ארוך הרגליים. כשהגעתי מספר צעדים מאחוריו, לפתע הכול החשיך. נטעתי את רגליי במקום מבוהל. צעדתי צעד לאחור – והכל שב והאיר. ראיתי את הפיקמיק מספר מטרים לפניי. צעדתי לפנים שוב, והכל שב והחשיך. הבטתי לאחור, וגם שם הכול היה שחור. האפילה הכבידה עליי וקרסתי על ברכיי. שמעתי את צחוקו של הפיקמיק. "אני לא מאמין! צעדת בדיוק לתוך האפילה!" "האפילה?" לא הבנתי. "כן..." הוא המשיך לצחוק. "תנסה לעצום את העיניים." הוא המשיך לצחוק. עשיתי כדבריו, ולהפתעתי – ברגע שעיניי נעצמו, ראיתי הכול כרגיל. ראיתי את הפיקמיק עומד מספר צעדים מלפניי ומוחה דמעות צחוק מעיניו. "אז מה עכשיו?" הבטתי אליו בעיניים עצומות. "פשוט תתקדם עד שנצא מאזור האפלה". "אזור האפלה?" שבתי להתמלא בלבול. "גם את זה אתה לא יודע?" הוא שב לצחקק, וכשהבחין ברוגזי אמר: "תסתכל על הרצפה, היכן שדרכת קודם." הסתובבתי והבטתי לאחור. שבתי לראות שחור. "עכשיו אתה צריך לפקוח את העיניים." פקחתי את עייני וראיתי על הרצפה כתם אפור קטנטן, ומסביבו צעדים באותו הצבע. "אלו... העקבות שלי?" הסתקרנתי. "כן". "למה זה טוב?" 'האפילה' נראתה לי מגוחכת וחסרת תועלת. "זאת מלכודת." הפיקמיק אמר כיודע סוד. "כשנכנסים לכאן זרים, הם לא מזהים את האפילה ומסתבכים, או נעצרים. אם הם חוזרים לאחור, לכיוון היציאה, הם שבים לראות. אבל במקרים אחרים, בהם הם ממשיכים להתקדם. האפילה חושפת את עקבותיהם ועוזרת לנו לגלות את התקדמותם. התפעלתי על תחכומה של המלכודת. "זה מאוד מרשים!" אמרתי בכנות, והפיקמיק זרח מאושר. "כן, זו המצאה שלי!" הוא ניפח את חזו בגאווה. הסתובבתי אליו, ושב הכול החשיך. "העיניים.." הוא הזכיר לי, ואני מיהרתי לעצום אותן, לפני שאאבד את שיווי משקלי. התקדמנו והתקדמנו, ועדיין נראה כאילו נשארנו באותו המקום. "תלבש את זה." הוא קטע את הרהוריי כשהושיט לעברי מעין משקפיים מלבניות ושחורות. גם הוא וגם של כבר לבשו אותן. לקחתי את המשקפיים מידו והבטתי בו בפליאה. נכון שהאור היה מוזר, אבל הוא ממש לא היה מסנוור! לבשתי את המשקפיים. "העיניים." הוא הזכיר לי שוב. "כן, כן...." סבלנותי כבר החלה לאזול. מתי תגמר 'האפלה' הזו?! עצמתי את עיניי שוב, וכשהבטתי דרך המשקפיים, במקום לראות את קיר החול, ראיתי דלת ברזל ענקית. נבהלתי והסרתי את משקפיי. של והפיקמיק כבר לא היו שם. לבי פעם במהירות, וחשתי עקצוצים בצדי עיניי. מיהרתי לבשתי את המשקפיים שוב, ופתחתי את הדלת בפראות, ובלי מחשבה נכנסתי לתוך החדר שהיה מאחוריה. למעשה, זה היה חדרון. קטן מכדי שאוכל אפילו לשכב בו . הדלת נטרקה מאחוריי בקול טריקה עזה. הקירות היו אטומים, והדלת שבה ונעלמה. לחדר הזה לא היה מוצא. הורדתי את משקפיי והשלכתי אותן בכוח על הרצפה. ובתוך רגע נעלמו הקירות וריבוע הרצפה החל לרעוד. "לא... לא... לא... לא..." התכופפתי על ברכיי וניסיתי לאחוז בחול הקר. הרצפה רעדה ביתר עוד ואיימה להפילני לתהום שנפערה תחתיה. "לא... לא... לא... אני מדמיין... לא..." עכשיו ראייתי נעלמה לגמרי. בטני התהפכה בקרבי. עכשיו נדמה היה שהרצפה ממש מנסה לנער אותי מעליה. "בבקשה... לא... לא..." מלמלתי בשיניים חשוקות. הרצפה התנערה וקפצה מספר פעמים, שבה הייתי בטוח שיגיע מותי. ואז – הרעידה נפסקה. התנשמתי בכבדות ו הזדקפתי לכדי ישיבה. הרצפה עמדה דוממת. בברכיים רועדות ניסיתי להיעמד, ולחפש דרך מילוט, דבר שהיה קשה- מכיוון שלא ראיתי דבר. הלכתי סביב ריבוע הרצפה, ומספר פעמים כמעט והחלקתי. הכול היה שחור. לא היה כלום מלבד ריבוע הרצפה עשוי החול. "איך אני יוצא מכאן?" מלמלתי והתהלכתי הלוך ושוב לאורך הרצפה. לפתע נתקלה רגלי בדבר מה. התכופפתי וידי אחזה בעצם כלשהו. "מה זה?" אה, זה רק אתן.... התאכזבתי והרכבתי את המשקפיים על עיניי. ברגע שהבטתי לתוכן סונוורתי באור כה חזק, שבבהלה דחפתי את המשקפיים ממני והלאה, והן נפלו לתהום שמתחתיי. הרצפה נרעדה קלות ושריריי נדרכו. "לא שוב..." קולי רעד והבחילה שבה ועלתה בי. הרצפה פסקה מתנועתה, ושריריי נרפו.
ואז- בבת אחת הרצפה התהפכה והותירה תחתיי את התהום בלבד. נפלתי ונפלתי. האימה אחזה בי ושריריי כווצו עד שלא הצלחתי לנשום. הירידה התמשכה והתמשכה בזמן שנדמה כנצח. לאט-לאט, בניגוד לכוח המשיכה, מהירות צניחתי הואטה, ונדמה היה שהמים אוחזים בידיי, ומניחים אותי ברכות על האדמה. הרפיתי את שרירי ונשמתי עמוקות. הסתובבתי במקומי רועד, ומאחוריי היו מילים כתובות בחול שבהק מתוך האפילה-
"ברוך הבא למפקדה".
פרק 1 - http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=85526#noteId_85526
פרק 2 - http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=90061#noteId_90061
פרק 3 - http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=103006#noteId_103006
פרק 4 - http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=149691#noteId_149691
פרק 5 - http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=158236#noteId_158236
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים מהמם!! just me!-Doritoss(; (ל"ת)
-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים תודה:) לשון קסם (ל"ת)
-
-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים וואו!!! מעולה!!! מגדת העתידות
פרק שממש השאיר אותי בלי מילים...
אין לי מושג מה קורה שם עכשיו אבל אני כל כך חייבת להמשיך לקרוא...
ומה עם מיה?? היא תחזור מתישהו בהמשך הסיפור?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים תודה:) מיה חוזרת בפרק הבא!!;) לשון קסם (ל"ת)
-
-
