אהבת? רחל שירים מכתבים רשימות קורות חייה
אורי מילשטיין

ברשימתה "על שפת הכנרת", שנכתבה זמן לא רב לפני שפרסמה ספר שירים, העידה רחל:
"... לא אחת מאיתנו הייתה אחר כך מרעידה בקדחת על יצועה הדל. אבל אף לרגע אחד לא עזב אחת מאיתנו רגש ההודיה לגורל. עבדנו מתוך עליית-נשמה..."
ולסיומה של אותה הרשימה:
"לא מראה נוף הוא ים-כינרת, לא פיסת טבע בלבד - גורל עם התלכד בשמו."
הגורל מזומן וממוקם בדרכו של האדם הנתלה בהגשמה פרטית ולאומית. בחברותה ולא רק בעצמי, נאחזת רחל, כדי לשוות לעבודתם בתנאי חולי ודלות, תחושה של שותפות ושייכות למקום.
(תרגומיה של רחל לשירים של אנה אחמטובה, היינה ועוד, משופעים אף הם בהתייחסות לגורל.)

מאז שכתבה (בשנת תרע"ט) על "רגש ההודיה לגורל", היא תפרסם את שירה הראשון כשנה אחר כך (בשנת תר"פ), ותפתח את ספרה הראשון "ספיח" ("תבואה שגדלה מאליה מגרגרים שנפלו לארץ בעת הקציר בשנה הקודמת"):
"... אך לא אמרה פי הגורל,
גורל רודה,
אלך בגיל לקראת הכל,
על כל אודה!" (מתוך השיר "הלך נפש", המוקדש לא. ד. גורדון)
הדוברת שוב מודה בהקשר לגורל, שיתעצב עוד ועוד בשיריה. גם באמצעים אומנותיים, הגורל הוא זה שגודר מבעד לנפשה בנתיב של עבודתה החקלאית:
"... הגורל בצר בכרמי אף עוללות לא הותיר,
א... המשך לקרוא

נכתב ע"י אורח שלשום