ביקורות ספרים אחרונות
די התאכזבתי מהספר. על פי כותרתו, על פי תקצירו, עלילתו, נוצרת תחושה שלאחר קריאת הספר אתה תצא עם תובנות שיאפשרו לך, הצרכן, המוכר, איש השיווק, ... המשך לקרוא
מעולם לא אהבתי בריכות, בייחוד כשמדובר בבריכות ציבוריות מלאות בילדים צווחניים ואימותיהן האימתניות למראה. האריחים קרים מדי, לא משנה כמה חם ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
כמו קודמים הספר נותן לנו הצצה לאנשים השקופים החיים (כנראה בכל מדינה), כיוון שעד הדף האחרון הכל יכול לקרות, כדי להתמיד עד הסוף המר או שלא מר, ... המשך לקרוא
הספר "סיפורה של O" נח על המדף שלי כמה שבועות טובים לפני שאזרתי את האומץ כדי לגשת אליו. סיפורה של O יטלטל אפילו את הנועזים ביותר שבינינו, יעור... המשך לקרוא
הספר מורכב מניתוח דמויות מכל התקופות (בעיקר מן המאה ה 19), וכן אנקדוטות היסטוריות מרתקות הקשורות באירועים\אישים מתקופות שונות, החל מאמריגו ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
דנה לוי אלגרוד טווה בספר האחרון והמפתיע שלו עלילה מרתקת סוחפת ונוגעת ללב הגיבורים שלנו עוברים שינוי כל אחד בדרכו וכל הזמן הדברים נראים אח... המשך לקרוא
זו התקופה של יצחק בשביס-זינגר בחיי, אין אחד מקרוביי שאני אוהב לשתף אותם בחוויות הקריאה שלי שלא יודע שאני קורא מספריו. אם בחוות הדעת האחרונ... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
באמת ניסיתי לתת לספר הזה סיכוי הוגן. הגעתי עד לעמוד 160, אבל לא הייתי מסוגלת יותר. בכלל לא התכוונתי להשאיל אותו מהספרייה, אבל בשל כל ההמלצות ... המשך לקרוא
כחובבת קולנוע - לא מומחית, לא מכירה את תולדות הקולנוע, לא מבינה באמצעים הטכניים שלו, או בעלת טעם קולנועי משובח. סתם נשאבת לחווייה שהקולנוע ... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
הודעות חמות מהפורומים הודעות שעוררו גלים בימים האחרונים
ביקורות ספרים אהובות מהשבוע האחרון
אם נניח הייתי עובדת בהוצאת ספרים ומקבלת על עצמי תפקיד שלגמרי לא הולם את כישורי כמו כותבת הכריכות האחוריות נראה לי שלא רבים היו קונים את הס... המשך לקרוא
23 אהבו · אהבתי · הגב
אולי זה חור בהשכלה, אולי זה פרט ביוגרפי שמישהו אחר היה מצניע, אולי אני צריכה להתחבא מתחת לשולחן ולהשמיע קולות של שטיח, אולי בכלל צריך להוצי... המשך לקרוא
20 אהבו · אהבתי · הגב
האודיסיאה - נקודת המבט הנשית אחד מהסרטים הזכור לי היטב, הוא רוקמת התחרה, בו נערה בודדה רוקמת במונוטוניות מלנכולית, לאחר שאהובה נטש אותה, ... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב
אזהרה כבר מההתחלה: לאור ההשתפכויות הנרגשות והכמות האדירה של ציוני חמישה כוכבים שניתנו לספר הזה, אני חייבת להקדים ולומר שלא עפתי על הספר ה... המשך לקרוא
16 אהבו · אהבתי · הגב
אוסף הסיפורים הקצרים המבריק ביותר של המאה התשע-עשרה, ועבורי של כל הזמנים. סביב הקובץ המופלא הזה מבעבע רחש לא רגיל, לא מוכר, מתפקע דרכו מי... המשך לקרוא
14 אהבו · אהבתי · הגב
"אם החזרה הנצחית היא אמנם העול הכבד ביותר, יכולים חיינו להצטייר לעומתו בכל קלותם הנפלאה." "אך האומנם הכובד נורא כל כך והקלות נהדרת? "אם כן ב... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
שיר / סיפור שכתבתי (לפרסום יצירה:סיפור שכתבתי)
לפני 3 ימים
5. עונות נועה פחט
לפני 5 ימים
9. גל כואב nhavh
לפני 6 ימים
12. לבד וטוב לי nhavh
לפני 6 ימים
16. שירה נשכחת. רון.א
לפני שבוע
17. 31 ימים נועה פחט
לפני שבוע וחצי
18. ליבי Reaper
לפני שבוע וחצי
19. - Mona
לפני שבוע וחצי
20. ===הלבן== אבונור
יצירה נבחרת
אני כותב למגירה לא משום שאין לי חברים להראות להם את הסיפורים שלי. דווקא יש לי, והמון. הם גם כולם חייכניים ומסבירי פנים, ייתנו לי משוב בונה ויביעו את דעתם בצורה נעימה. אף אחד מהם לא יקטול, ידרוך, ישנא, יקלל. כולם יגידו את הדברים בנימה ובטון שיגרמו לי להשתפר, ולא לדעוך. למרות זאת, משום מה, אני מעדיף לכתוב למגירה. היא מבינה אותי יותר.
אני יושב על השולחן מול דף חלק. עוצם עיניים לרגע, נותן ליד לזרום. משפט אחרי משפט, מילה אחרי מילה, הפסקה מתהווה ונחתמת בנקודה.
אני מסיט את המבט לימין, פותח את המגירה. משחיל את הדף פנימה. סוגר את המגירה. כך עובד תהליך הכתיבה למגירה. אחרי כמה שניות נשמע רעד קטן, והמגירה מקבלת חיים. הידית שלה נהיית אף קטן, ופיסות העץ מעל האף נהפכות לעיניים. חתך שעשיתי בה מזמן, הופך לפה. היא מחייכת אליי, המגירה שלי, ואומרת "נחמד. יותר טוב מהקודמים. אתה משתפר. הייתי משנה את הסוף, הוא קצת סתום בעיניי." אני אומר לה תודה רבה, או את מקסימה, או מזל שיש אותך. לפעמים אני מוציא את הסיפור חזרה מהמגירה וממשיך לכתוב, לפעמים משאיר אותו שם, אולי אחזור אליו בהמשך. כך או כך, טוב שיש את המגירה שאני יכול לכתוב לה.
אנ... המשך לקרוא
קוראים אותי בזה הרגע


ספרים שדורגו לאחרונה
דירוג של חמישה כוכבים ללכת בדרכך / ג'וג'ו מויס
דירוג של ארבעה כוכבים התשוקה לשרוד - טרילוגיה: התשוקה #1 / דנה לוי אלגרוד
דירוג של ארבעה כוכבים להתחיל מחדש / טרי טרי
דירוג של שני כוכבים קניולוגיה - אמיתות ושקרים בהחלטות הקניה שלנו; מסע מרתק למוחו של הצרכן / מרטין לינדסטרום
דירוג של חמישה כוכבים הוכחה לגן עדן - מסעו המופלא של מנתח מוח אל העולם הבא / אבן אלכסנדר
דירוג של חמישה כוכבים המסע אל קצה העולם / אדית פאטו
דירוג של ארבעה כוכבים הר אדוני / ארי דה לוקה
דירוג של ארבעה כוכבים הנערה מתחת לרחוב / אנדרס רוסלנד
דירוג של חמישה כוכבים סיפורה של O / פולין ריאז
דירוג של ארבעה כוכבים קסם בשולי הדרך - השוליים #1 / אילונה אנדרוז
דירוג של חמישה כוכבים התשוקה לאהוב - טרילוגיה: התשוקה #3 / דנה לוי אלגרוד
דירוג של ארבעה כוכבים לטענת פררה / אנטוניו טאבוקי
ביקורת נבחרת
היי.
התגעגעתי.
קרה הרבה מאז הביקורת האחרונה שכתבתי.
קרה מעט.
או שדבר לא קרה, איני יודע.
ובכן - ליל האוב.
הספר הראשון של אוסטר שקראתי היה "מר ורטיגו". ואני מניח שבגלל העלילה הכה ביזארית - אך עם זאת המסופרת באופן ריאליסטי לחלוטין - לא הצלחתי לדייק סגנון הכתיבה המסויים של אוסטר.
אבל 'ליל האוב' חידד לי את העניין.
אינפורמטיביות.
זה שם המשחק.
אך אין מדובר באינפורמטיביות גרידה - סגנון המינגווי למשל. אלא אינפורמטיביות קלילה. מהולה בקצב מוזר ויחידי.
אוסטר מציג לנו את סיפור חייו - הלכאורה פשוט - של סופר צעיר ולא בהכרח מוכשר. ובתוך מסכת חייו הקצרה שמציג אוסטר, הוא מציג סיפור חיים נוסף, עלילה בתוך עלילה - כאומר :
פירו דמיוננו, יצירי כפינו הם מי שאנחנו.
וניק באואן הוא סידני אור. וסידני אור הוא פול אוסטר.
כל כך נהניתי.

... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורת
נכתב ע"י אורח לפני 3 ימים
קבוצות קוראים
תמיד היה לי קשה שלא לנהוג בסלחנות כלפיי פושעים, גם כאלה שהרסו חיים של בני אדם באופן טוטאלי. חלקית זה בגלל האופי שלי, שאני באמת מאמינה שאנש no fear בקבוצת קבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות לפני 45 דקות
מישהו זוכר איזה חרוזים פרסי מקבל במהלך הסידרה? אנבת'י בקבוצת גיבורי האולימפוס לפני 4 שעות
http://tech.walla.co.il/item/2833018 no fear בקבוצת צ'אט לפני 20 שעות
מי בא להארקון? זאבה בקבוצת מפגשי סימניה לפני 20 שעות
אוקיי, אז פסח מתחיל בשלישי לחודש ונגמר בשביעי. אז - התאריך הגשה הוא ה1.4. that never happend. אני מקצועית. אנג'ל בקבוצת תחרות סיפורים !! (: לפני 22 שעות
טוקבקים על ביקורות ספרים
Meow
רדופה - בית הלילה #5 מאת פ"ק קאסט
אני לא הצלחתי להגיע אפילו לספר הרביעי. שאפו :/
פואנטה
שקרים מאת ג'יימס סיגל
חה, אלון, אני שמעתי על כמה חבר'ה שעשו אקזיט בלי ללמוד הנדסת תוכנה ואני גם מכירה אחד כזה אישית. אם לא נחלום בגיל 20, אז מתי? בגיל 40, עם משכנתא ו"אבא, תקנה לי!", נוכל להגיד: "נולדתי.חלמתי.התחתנתי. עכשיו מה?" ובזכותך, חקרתי קצת על סיגל. הסיפור שלו זה אמריקן דרים. הוא עזב את הבית בגיל 17 ועבד בתור נהג מונית כדי לפרנס את עצמו. יום אחד נכנס למונית מנהל חברת פרסום וסיגל קשקש לו על איזה ספר שהוא כתב. הבחור התעניין בו וזימן אותו לראיון. בדרך פלא הוא גם התקבל לעבודה, בלי פורטפוליו ובלי שום ידע בפרסום. מילדות הוא היה תולעת ספרים, וגם כתב ספרים בעצמו אבל רק בגיל 40 הצליח להוציא לאור ספר ראשון. שילוב של כישרון, מזל והתעקשות לעשות מה שאתה אוהב - נראה לי שזה מתכון טוב לתבשיל החיים.
פואנטה
שקרים מאת ג'יימס סיגל
אנקה, את חייבת לנער אותו דחוף מקורי עכביש ולהסתער עליו כדי שיהיה לנו על מה לדבר :) הקושי העיקרי בשקרים, לדעתי, הוא בלזכור אותם ולזכור גם למי סיפרת מה. איזה סיבוך. מצד שני, גם אין אמת אבסולוטית כי בכל אמת יש קורטוב של התייפיפות והטיה סובייקטיבית וגם רצון לזכות באהדה, לא כך?
ILoveBooks
גרין מייל מאת סטיבן קינג
בעיקרון אני לא אוהבת פנטזיה ומתעבת ספרי אימה. את "גרין מייל" קראתי רק בזכות הסרט שחברים המליצו לי עליו והסתבר שהספר הרבה יותר טוב מהסרט (כמעט כמו תמיד, למעט "חומות של תקווה", אשר גם ספרו של סטיבן קינג). את קארי, אאיייןןן ססייככוויייי ששבבעעוולללםםםם שאני אקרא ו-22/11/63 נשמע ממש מעניין ותודה רבה לך שגיליתה לי אותו.
אב''פ
ראשית הבודהיזם מאת שלמה בידרמן
היתה תקופה שגם אני אהבתי לעקוב אחר הנושאים ש"האוניברסיטה המשודרת" (גלי צה"ל) מעלה, ויותר מאשר לקרוא את החוברות שמשום מה תמיד נותנות את התחושה שהם דקות מדי ולא מעבירות הרבה (מה שכמובן לא בהכרח נכון), אהבתי להאזין להרצאות. חוות הדעת הזאת שלך מתקשרת לי לזה שאתה מתחבר לדור הביט ואני מוכרח לשאול אותך אם קראת את "בטלני הדהרמה" של ג'ק קרואק?
עוזי
להתראות בינתיים מאת לורי פרנקל
האפשרויות הגלומות בהשתעשעות ברעיון החזרה בזמן כדי לתקן פאשלות הזכירה לי מדוע אהבתי את סרטו מלפני שנתיים של ריצ'רד קרטיס About Time. גם לי יש חזון. בחזוני האולי הזוי משהו, ביום מן הימים יצליחו לפתח טכנולוגיה היודעת להעתיק כל פירור של מידע האגור במוח האנושי, כולל שיחות, הרהורים ומחשבות ולתרגמם לתמונה וקול. בדמיוני אני רואה אותי, את הפריימים של חיי, מרגע בריאתם ועד סופם הפיזי, יושבים בתמונה, צבע וקול בתוך כונן על אחד המדפים בסלון ביתו של נכדי, ניני או בן ניני. ומכאן ועד לפיתוח תוכנה אשר תעבד ותנתח את המידע שבכונן ותברא אותי מחדש, כלומר את ישותי המופשטת אך האמיתית, הדרך קצרה. מישהו יודע אם בארץ קיים שירות הקפאה ושימור (קריוניקה)?
אוקי
להתראות בינתיים מאת לורי פרנקל
לגבי הדוגמה מהספר - יכול להיות. כנראה שהתגובה היא בעיני המתבונן. ואולי היא אף מושפעת מעבר ומאישיות של כל אחד. וברור שלכל אחת מהדוגמאות יש מבט לכאן או לכאן.. ברור.. את "מראה שחורה" אני לא מכירה.
אב''פ
המפתח מאת יצחק בשביס-זינגר
תודה גם לכם צילה וארסמוס, בהזדמנות נאותה זו אני ממליץ לכם <A href="https://www.youtube.com/watch?v=M_PhBxpxPuY">לצפות בסרט</A> שנמצא ביוטיוב (העלו אותו עם מחולק לפרקים) ונוצר ביום הולדתו ה-80 של ישראל זמיר זכרונו לברכה, מובא בו סיפור חייו וגם כמובן התייחסות לאביו. אני מצאתי את הספר כמעניין ומרגש מאוד.


©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ