ספר מרשים. במעט מעל מאה עמודים, באנגלית עמוסה בסלנג, הצליח סטיינבק ליצור את אחד הסיפורים האנושיים והמרגשים ביותר שקראתי.
ג'ורג' ולני, שני נוודים אמריקאים הנעים ממחוז אחד למשנהו בעקבות חלומם לקנות חווה ולהשתקע בה. לני, ענק הלוקה בשכלו ובעל נפש של ילד, חולם לגדל ארנבים. ג'ורג', חבר שהוא כמעט אב ללני, חולם על היום בו יוכלו להפסיק לנדוד וימצאו מקום בו יחיו בשקט.
תקרית בה היה מעורב לני בעיירה בה עבדו אילצה אותם לנדוד שוב, הפעם לחווה מבודדת בה קיווה ג'ורג' שיוכלו לחסוך מבלי שלני יסתבך פעם נוספת. החווה מתגלה כמיקרוקוסמוס לחריגים בארה"ב של שנות ה-30; נער אורווה שחור, זקן קטוע-יד שאינו יכול לעבוד ומעביר את זמנו בטיפול בכלבו הקשיש ונערה כפרית החולמת על פרסום ותהילה שנישאה לבנו של בעל החווה, גבר צר אופקים וקנאי.
תקוותיו של ג'ורג' מתבדות פעם נוספת, כשבנו של בעל החווה נטפל ללני פעם אחר פעם. מתוך הבנה כי אין להם לאן ללכת, ג'ורג' מורה ללני להנמיך פרופיל ומקווה כי יצלחו את החודש הנותר להם.
טרגדיה איומה המתרחשת עקב תמימותו וכוחו של לני מנפצת את החלום. אז מבין ג'ורג', כי אולי באמת אין מקום לחריג בחברה שלא מסוגלת לקבלו.
סיפור לא קל המותיר לא מעט הרהורים. חרף משקלו הכבד, נהנתי מכל רגע של קריאה; התאהבתי בלני כבר בתחילת הספר, כשהסביר לג'ורג, בתום של ילד, מדוע הוא שומר עכבר מת בכיסו. סבלתי עם קנדי הזקן, כשחבריו לצריף דרשו כי ימית את כלבו הקשיש, כיוון שהריח מפריע להם. מעל הכל, כאב לי על לני שלא עמד בניסיון פעם נוספת.
מומלץ בחום. אל תוותרו על שפת המקור.
